אני זוכר את
אבא זועק בלילות
(לא כל השנה, אבל - הרבה...)
אני זוכר את
שולחן המשפחה
עם מעט מאוד כסאות...
הרבה שתיקות.
לפעמים - מועקות.
"אתה רואה"? אמר המדריך הפולני בוורשה,
מעיף ידו סביב על פני בית הקברות הענק
"לא הכל מסומן... רבים... רבים כל כך"
או כמו שאמר קלוד לאנצמן -
"כל פולין היא בית קברות אחד גדול".
האם תיתכן עוד שואה?
מפלצות הרי לא חסרות - -
אף שהוכח כי רוח האדם מופלאה, מתעלה,
יש גם רוח אחרת
מלאה שנאה, גזענות ומפלה.
זכור, נזכור
ולעולם, לעולם
בל ישכח הלקח.
