המדינה מתדרדרת מיום ליום אך מאז שלא הוזמן לנשיא ביידן נתניהו יָשֵׁן כמו שלגיה וסביבו 70 גמדים שעושים בה כאוות נפשם החולה. ואולי הוא שָׂם עצמו יָשֵׁן בכדי שלא להתעמת עם המציאות הקשה שיצר במדינה, במפלגתו וכנראה גם בביתו. נתניהו קנה הפעם את שלטונו בכספי המדינה, כמובן שלא בכספו שלו. עד כדי כך לא אבדו עשתונותיו, וסילק מהליכוד כל בכיר שהאמין בליברליות ובאנושיות של תורת ז'בוטינסקי. את החרדים קנה בתקציבי ענק ובהבטחה לפטור חוקתי ונצחי משירות צבאי ומלימודי ליבה. את הציונות הדתית, שאיבדה את מהותה ומנהיגיה ואפשרה לסמוטריץ' ולשכמותו לשלוט בה, קנה ביבי בתקציבי ענק לפיתוח יהודה ושומרון ובהענקת סמכויות רחבות לסמוטריץ' הן באוצר והן ביו"ש. את ש"ס קנה בתקציבי ענק ובהבטחה להחזיר את בן-בריתו דרעי לממשלה ובינתיים מעניק לו מעמד של שר בכיר. המתרחש כיום הוא שילוב של סרט אימה עם קומדיה מטורפת, אלא שֶׁאֵלּוּ אינם מתרחשים על במה אלא על גבינו ועל ראשינו וממשלת העוועים ממציאה רעיונות מטורפים שעולים על העיוותים שקדמו להם בממשלה זו. אילו מישהו כתב תרחיש של האירועים בחיינו מאז הבחירות האחרונות היו שולחים אותו לאיבחון. בכל שתפנה תמצא פצע וחבורה ומכה טריה, ודומה שהנורא מכל עוד לפנינו. משרד הביטחון הופקד בידי גלנט, אחרי שתדמיתו נפגעה עוד מפרשת אי-מינויו לרמטכ"ל. לא רק שחלק ניכר מסמכויותיו מעבר לקו הירוק נמסרו לסמוטריץ' (כן, זה שהציע "למחוק את חווארה") גם הודיע ביבי על פיטוריו וחזר בו נוכח הפגנות ההמונים. לשר לביטחון פנים מינה עברין מוכר, מתלמידי כהנא וממעריצי ד"ר גולדשטיין, שלא שירת אפילו יום אחד בצה"ל, תמך בהתפרעויות ילדי הגבעות אך דרש מהמשטרה שנמסרה לאחריותו (כן, באמת, אין זו בדיחה !) להפגין יד קשה ואלימה כנגד מפגיני המחאה. בן-גביר מינה, מכל אנשיו, אחד חנמאל ליד ימינו, עוד ברנש שלא שירת בצה"ל, ובימים אלו התחפשו שניהם, השר וחנמאל לאנשי משטרה ועטו לראשונה בחייהם מדים. אצל בן-גביר דומה שכל יום פורים והוא אחשוורוש (שלא להשוותו לדמות אחרת ממגילת אסתר). המדים יקלו על הקמת חוּנְטָה עם משמר לאומי שיסור לפקודת בן-גביר. כל גוש-דן שרוי בחנק תחבורתי. ביבי מינה שוב את מירי רגב לשרת תחבורה. פעולתה הראשונה כזכור הייתה לבטל את הנתיבים שיוחדו לרכב ציבורי. לאחר מספר ימים חזרה בה. בעוד גוש-דן חנוק הודיעה על הפסקת תכנון ה"מטרו" בגוש-דן עד שלא תִּסָּלֵל מסילת רכבת מהצפון ועד אילת, אך עוד בטרם יבש הדיו על רעיון מטורף זה המריאה כבר עם רעיון נוסף, הפעם רב-לאומי: הנחת מסילת ברזל מישראל לסעודיה. אם קוֹדְמָה ישראל כ"ץ חידש את רכבת העמק, שהייתה הסתעפות שולית מדרעא בירדן לחיפה, של "הרכבת החיג'אזית" מדמשק לְמֶדִּינָה בסעודיה, הנה היא, מירי רגב, תחדש את הרכבת החיג'אזית כולה (זו הייתה רכבת שמסילותיה הצרות הונחו בידי העותומנים בכדי להסיע עולי רגל למכה), ואולי מירי גם תחדש את הרכבת הטורקית לכוון תעלת סואץ שבנו הטורקים במלחמת העולם הראשונה לשם העברת גייסות ואספקה לגבול מצרים לבלימת הצבא הבריטי מכיבוש א"י. (ובינתיים נכרתו רוב עצי א"י לצורך הסקת הקטרים). לא נתפלא אם שרה זו, שאולי שתתה מיין הפיגולים שנמצא במחסני אביה ושותפו, עוד תעכב את הרכבת התחתית עד שתכבוש, בנפנוף דגלים כמובן, את החלל. הפקקים בגוש-דן ימתינו לשעתם. מה הם מול גדולתה של השרה הסוללת והמנפנפת?! שר התקשורת קרעי, איש הַגִּיִמָטְרִיוֹת, כבר מאיים בסתימת פיות, השתלטות על שלושת הערוצים והפניית משאביהם לערוץ 14המשרת את ביבי אישית, בצד גזרות נוספות שיחסלו את התקשורת החופשית במדינה, ממש כפי שנהגו כל הדיקטטורות בראשיתן. לרוע מזלו גזרותיו עוכבו מעט בידי ביבי, בכדי לאפשר ללוין לקדם תחילה את המהפכה המשפטית. בינתיים הדואר יעיל פחות משהיה בימי הטורקים והשר עוסק בחיפוש אשמים למצב זה. השרה לאיכות הסביבה, אותה סילמן שקנתה עולמה בבגידה במפלגתה הקודמת ואשר טרם התפנתה להלחם בְּמַטְמוֹנוֹת האשפה הפירטיות, בטיהור הירקון והקישון, שיכלו לשמש מאות אלפי מתרחצים לסוגיהם, מצאה זמן ותקציבים לְיִחוּד חופי רחצה בהפרדה מגדרית למען נשות החרדים והמשיחיים. אחד משיאי הגיחוך במינויים של ביבי הוא מינויו של דודי אמסלם, הצרחן הגזען והנזעם, לעמוד בראש הגוף האחראי על הגרעין בישראל. כיצד אומרים: "אלמלא זה היה הילד שלי גם אני הייתי צוחק". משפט אחד: "מאחורי הסיגרים אל מאחורי הסורגים". טבריה מתחת לפני הים נתניהו ודרעי ממש מתחרים ביניהם למי מהם תחוקק הכנסת יותר חוקים פרסונליים. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ מנע מדרעי לאפשר ליו"ר הוועדה הקרואה בטבריה "לרוץ" לראשות העירייה, בין היתר משום שהחוק המוצע הינו פרסונלי לחלוטין ומשום שאין משנים את "כללי המשחק" תוך כדי המשחק ובכל הכבוד - נכון פסק. עם זה, בהיבט הרחב, מעבר לחוק המחייב כרגע - מה בין ראש עיר ממונה לראש עיר מכהן המבקש "לרוץ" לקדנציה נוספת? לכל אחד מהם יתרון רב על פני כל מועמד אחר שכן מכח כהונתם הם מופיעים בתקשורת ולרוב, בשקט, גם נהנים מסיוע מצד הכפופים להם בעיריות. לשניהם יחסי ציבור נרחבים, לשכות ואולמי פגישות, טלפון חופשי, לשניהם רכב עירוני. אם לא תאסור על ראש עיר מכהן לשוב ולהתחרות אינך אמור למנוע זאת בעתיד גם מראש ועדה קרואה.