בעשורים האחרונים פורחות במערב תיאוריות פוסט-קולוניאליסטיות שנולדו בקמפוסים מובילים, שלפיהן המלחמה בטרור שהכריזה ארה"ב לאחר פיגועי 9/11 נועדה לכבוש מחדש את המזרח התיכון. קבוצות רדיקליות שונות, שחיפשו לאחר נפילת בריה"מ יעד חדש להתאחד סביבו, זיהו את ישראל – בהיותה דמוקרטיה ליברלית בעלת יחסים קרובים לארה"ב – כסמל וכיעד קל לניגוח. ישראל כולה מוצגת כהתנחלות קולוניאליסטית, המפעילה משטר "אפרטהייד" של האדם הלבן "המדכא" את הפלשתינים "המדוכאים". הללו מוצגים כ"עם הילידי" – קורבן לטיהור אתני, שאדמתו נגזלה וזכויותיו נרמסות.
גישה זו כלפי ישראל זוכה לתמיכה רחבה בזכות מגמת ההצטלבויות (intersectionality) שמניעה קבוצות מיעוט מוחלשות בעלות אג'נדות שונות להתאחד נגד הממסד ה"מדכא" – כולל זה שבמדינות המערב עצמן. לכן, תמיכתה של פעילת האקלים הרדיקלית גרטה תונברג בנראטיב הפלשתיני-חמאסי אינה מפתיעה ואינה היחידה. במקרה דומה, פעילה שהזדהתה כדוברת הארגון האקטיביסטי הבינלאומי למען האקלים Fridays for Future (FFF) האשימה את ישראל ב"רצח עם", ואת נשיא הארגון היהודי המוביל בגרמניה ביצירת "אווירה של פוגרום" נגד פלשתינים.
מנגד, הסניף הגרמני של הארגון הוציא הודעה שתומכת בזכותה של ישראל להתקיים וקובעת, כי המשפט ההומניטרי הבינלאומי חל על כולם וזכויות האדם צריכות להישמר. בנוסף התעורר בסניף ויכוח פנימי בשאלה האם לפרוש מהפעילות הבינלאומית של ארגון האם. גרמניה היא דוגמה טובה לוויכוח בקרב גורמי השמאל הרדיקלי, בין תומכי ישראל למתנגדיה. מספר גופים הנמנים באופן מסורתי עם השמאל הרדיקלי במדינה הצטרפו לקריאה לקנצלר אולף שולץ ולממשלה להוציא מחוץ לחוק את החזית העממית, רשת "צאמדון", חמאס ו-(Palästinensische Gemeinschaft Deutschland (PGD, המוכר כגוף הפרו-חמאסי המוביל במדינה, ולנתק את הקשרים עם אירן.
מעבר לפעילות הענפה של זרוע חמאס-חו"ל, במשך שנים רבות נסמך חמאס במדינות המערב על פעילות רשתות החברה האזרחית המזוהות עם האחים המוסלמים מבחינה פוליטית, תקשורתית, חברתית-חינוכית וגם פיננסית. הארגונים האיסלאמיסטים במערב אינם זוכים בדרך כלל לתמיכת רוב המוסלמים שם, ובכל זאת השכילו לנכס לעצמם את ייצוג הקהילות המוסלמיות בפני השלטונות.
הם נתפסים ככוח מאורגן הפועל נגד הסדר ההגמוני ה"מערבי" וזהו הבסיס לקשרים שלהם, החל מראשית שנות ה-2000, עם קבוצות שוליים ואיגודי עובדים מרקע שמאלי-רדיקלי, שהובילו להקמת תנועת ה-BDS ולהרחבת שיתופי הפעולה במסגרת ה"ברית האדומה-ירוקה". בשנים האחרונות חל שינוי בעמדתן של חלק ממדינות אירופה ביחס לפעילות האיסלאמיסטית בארצן, וזו נתפסת יותר ויותר כגורם לרדיקליזציה הפוגע בהשתלבות ובלכידות החברתית.
בהפגנות הנערכות בשבועות האחרונים בקמפוסים המובילים בארה"ב, ניתן לראות את המעורבות הרבה של Students for Justice in Palestine (SJP), ארגון איסלאמיסטי במהותו שהפך להיברידי וכולל כיום פעילים מרקעים שונים. בניו-יורק שותפים לארגון ההפגנות הרחבות, בין השאר, ארגוני שמאל-רדיקלי כולל רשת "צאמדון", ביחד עם (Muslim American Society (MAS המזוהה עם פעילות האחים המוסלמים, ועם ארגון היברידי נוסף – Within Our (Lifetime (WOL.
בגרמניה ניתן לראות את מעורבותו הרבה בהפגנות של אחד מבכירי הרשת הפרו-חמאסית המזוהה עם האחים המוסלמים באירופה, מאג'ד אל-זיר. אל-זיר משתף בחשבון ה-X שלו קליפים מההפגנות בכל רחבי אירופה, ואף שיתף למשל את לוח הזמנים של הפגנות בהולנד שאותן אירגן Palestijnse (Gemeenschap in holland (PGNL, המנהל בחודשים האחרונים קמפיין לשחרורו של אמין אבו-ראשד, אף הוא דמות בכירה באותה רשת, שנמצא במעצר בהולנד מאז חודש יוני האחרון, ונחקר בחשד למימון חמאס.