דומה שמעולם לא סבלנו כאן בישראל ממשבר של חוסר מנהיגות כפי שאנו חווים וסובלים כעת. גם בעולם סביבנו קשה, מאז ימי נֶוִויל צ'מברליין בבריטניה, למצוא דוגמה כזו.
אכן מעולם לא חווינו כנסת עלובה כזו, ובעיקר מעליבותם, בורותם וצרחנותם של חברי הכנסת במפלגות השלטון ובקואליציה, ומעליהם ממשלה מנופחת ועלובה אף יותר. העליבות, חוסר היכולת והמחדלים פשו בכל זרועות השלטון האזרחי והצבאי כאחת. ראש הממשלה נמנע מלהחליט, כל החלטה שלו נדחית ממש עד לרגע האחרון ולעתים אף מעבר לו, ותכופות מדי הוא ממנה ועדה לשם בחינת הבעיה שעל הפרק ועל-פי רוב ועדה כזו אינה מתכנסת כלל וכאשר היא כבר מתכנסת אינה דנה בעניין עצמו אלא סוטה לנושאים טפלים ושוליים או עוסקת במריבות בין חבריה.
כל דיון דולף, כן, גם דיון בְּעִנְיְנֵי ביטחון. רה"מ מונע מראשי גופי הביטחון לפגוש בשרים וחברי כנסת והוא עצמו ממעט להקשיב להם. כל החלטה נחוצה נבחנת תחילה בשיקולי טובת רה"מ עצמו ורעייתו ולאחר מכן בהיבט הפוליטי, דהיינו כיצד יגיבו מנהיגי המפלגות הקיצוניות היושבות בקואליציה. בממשלה ובכנסת אין כבוד מינימלי בין החברים ואין כבוד או גיבוי מינימלי לקציני הצבא המבוזים בפי ח"כ המשתלחים בהם גם בעיצומה של המלחמה. כל המנהיגות סבלה מיוהרה ומאטימות אָזְנַיִּם, מוח ולב לנוכח הסכנות.
שום לקח לא נלמד מהפתעת יום הכיפורים ואף לא מהמתרחש לנגד עיני המפקדים, כך הגבולות לא היו מוגנים ואפילו רצח החיילת והחייל בגבול המצרי, שם ננעל שער בחומה באזיקי פלסטיק (!) לא הפנה את תשומת הלב לביטחון בגבולות ולאזהרות השונות, כולל אלו של התצפיתניות, ששילמו בדמן את מחיר ההתעלמות מהן. הצבא למעשה הפקיר את תושבי עוטף עזה וְהֶעָרִים שדרות ואופקים לגורלם ללא הגנה מספקת ואף בנטילה נפשעת של כלי הנשק מכיתות הכוננות. כולם הסתמכו על גדר הביטחון שהתבררה כמשענת קנה רצוץ. איש גם לא התייחס לקידום טרקטורים ושופלדוזרים פלשתינים לקרבת הגדר.
רה"מ שעסק רבות בשיסוי ופירוד בעם, בפסילת מחציתו כ"סמולנים" המזיקים לממשלתו ולמדינה, ממש כפי שמקארתי בארה"ב בזמנו פגע באלפי אזרחים שהאשימם בקומוניזם ללא כל בסיס. רה"מ נוכח כיצד המהפכה המשפטית, או השלטונית, מְפַלֶּגֶת את העם ונתן לה את ידו גם אחרי פרוץ המלחמה.
הממשלה כולה, למעט אולי שר הביטחון, אִבְּדָה עשתונותיה ביום הטבח וכל מוסדותיה לשעת חירום לא פעלו. בוצע באזרחים טבח נורא, שהיה חלילה מתעצם פי כמה וכמה אלמלא מספר מועט של גיבורים, אזרחים, שוטרים ומעט חיילים, ששמו נפשם בכפם ובלמו בגופם ובאקדחיהם את האויב החמוש מהמשך הטבח. הצבא התאושש מהר למדי אולם המערכת האזרחית קרטעה ודומה שהיא מקרטעת עד היום. את מקומה ותפקידיה נטלו לידם מתנדבים.
הצבא נלחם כבר מעל למאה ימים ועדיין לא הוצבה בפניו מטרה ברורה. חיסול החמאס, שעד הטבח טופח על-ידי ממשלתנו, הוא הליך חיוני אך החיסול אמור לשרת מטרה סופית שטרם נקבעה עד היום. איש אינו יודע איזה ממשל ישראל רוצה להנהיג בעזה. בינתיים החמאס נוטל את מרבית הסיוע "ההומניטרי" למחסניו ומוכר ממנו לרעבים אשר להם יועד אותו סיוע. הכספים אותם חמאס גובה משמשים אותו להמשך הצטיידות במלחמה נגדנו.
כך מופצים שמועות ורעיונות שווא, כמו רעיון העוועים למסור את השלטון ברצועה לחמאס הרצחני או ל"רשות" המושחתת שאינה טובה ממנו, אותה רשות המכלכלת את הרוצחים, את משפחות הג'יהדיסטים והאסירים, אשר ביצעה נגדנו את הרציחות בשתי האינתיפאדות, את רצח הספורטאים במינכן, את הלינץ' ברמאללה, את הרציחות בדולפינריום ובמלון סבוי, את רצח החיילים בבית ליד ובאינספור מעשי רצח מְכוּוָנִים, ואחרי הטבח בשבת השחורה עומדת מאחורי דרא"פ באישום נגדנו בג'נוסייד בהאג.
ראש הממשלה אינו מתפנה לדיון בשליטה ברצועה בתום המלחמה. בהיסוסיו לנקוט עמדה או פעולה הביא עלינו את אסון הטבח בשל "ההכלה" של הפגיעות בישראל הן מחמאס והן מהחיזבאללה שחגגו בשטחינו ופגעו בגדר הביטחון המהוללת. בהססנותו והפכפכנותו גרם לערעור היחסים עם ארה"ב, מצרים וירדן. ארה"ב נטלה לעצמה חופש להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל, אך עתה נוהגת כך גם מצרים, המנסה להכתיב לישראל את אי-השליטה בציר פילדלפי. כפיות הטובה של ירדן אינה זוכה לתגובה ראויה. הסיוע הביטחוני בעבר וכיום בתעבורת מטענים לנמל חיפה נמשך וכך הזרמת המים הרבה מעבר להסכמים עמה. גם היחסים עם טורקיה של אָרְדּוּאָן ההפכפך טופחו בהתעלמות מעמדותיה בעבר, לרבות נסיונה לפרוץ את הסגר הימי על עזה ולמרות רציחותיה האינסופיות של הכורדים.
האווירה בישראל עגומה, הן מחשש לשלום החטופים והן בשל הלם הטבח בשבת השחורה. הפינוי המתמשך של הישובים והדאגה מנפילת לוחמינו במלחמה המתמשכת ללא מטרה סופית מוגדרת. המנהיגות הכה נחוצה בימים אלה אַיֵּיךְ?
