נִתְמָך בְּמַקֵּל הֲלִיכָה אֲנִי מְטַיֵּל-מְדַדֶּה
בַּטַּיֶּלֶת שֶׁל בַּת יָם בִּשְׁעַת עֶרֶב,
נַעֲנֵיתִי לְבַקָּשַׁת הָעֲיֵפוּת
לָתֵת מָנוֹחַ לְרַגְלַי הַמְּדַדּוֹת
וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַסַּפְסָל.
הִיא יָשְׁבָה מוּלִי עַל סַפְסָל דָּמוּעַ
מִבְּלוּאֵי שְׁפָתֶיהָ גִּדְּפָה אֶת כָּל עוֹלָמֵנוּ,
זַעֲקוֹת טֵרוּפהָּ מְפַרְכְּסוֹת מִתּוֹך רַגְלֶיהָ הַמְּפֻשָּׁקוֹת
יָדֶיהָ הַמְּכֻתָּמוֹת וְהַמְּקֻמָּטוֹת רוֹעֲדוֹת
רֹאשָׁהּ הָאַפְלוּלִי הַמִּזְדַּקֵּר מִבְּלוּאֵי בְּגָדֶיהָ בּוֹהֶה בִּי
וּבֵין בְּהִיָּה לִבְהִיָּה
הִיא טוֹרֶפֶת אֶת הֶחָלָל בְּגִדּוּפֶיהָ
וַאֲנִי שֶׁרָצִיתִי מְאֹד לְסַיֵּעַ לִמְצוּקוֹתֶיהָ
אָסַפְתִּי אֶת עַצְמִי מְבֹהָל
וְנַסְתִּי מֵהַסַּפְסָל שֶׁרַגְלַי הַכּוֹאֲבוֹת
רָק רָצוּ לָנוּחַ עָלָיו.