א. מה בין כב' הרב הראשי יוסף לתא"ל פינקלמן? באופן מקרי (או אות מִשָּׁמַיִם) דִּבְּרוּ שניהם בזמן מלחמה. זה בבנייני הַשַּׁיִשׁ של הרבנות הראשית וזה משדות הקרב. בעוד שדברי הרב נענו בביקורת ציבורית דלה ובמשיכת כתפיים, ללא שום סנקציה משמעתית או תגובה רשמית, הנה תת-האלוף הותקף בשל דַּבְּרוֹ בְּמַדִּים ונקרא לסנקציה משמעתית בפני הרמטכ"ל. למה השוני בתגובה? שניהם עובדי מדינה בשכר, שניהם עוטים מדים וְדִבְּרוּ בעת לחימה - זה במדים מפוארים שהמציאו ותפרו עבור אביו המנוח וזה במדי זית של לוחמים בשדה. זה דיבר לעידוד ההשתמטות משירות צבאי, עד כדי ירידה מהארץ, וזה להגבלת ההשתמטות לשם הגנת המדינה המתמודדת במספר חזיתות וסובלת מחוסר חיילים. מדוע כב' הרב יוצא פטור בלא כלום? בְּעָיַת מִשְׁנֶה: מעל לקצין יש רמטכ"ל שמוסמך להעיר לו, אולם מי יעיר לרב הראשי? אין מעליו סמכות תורנית עליונה, וכמוהו כאפיפיור - אין סמכות דתית הַחוֹצֶצֶת בינו לבין שוכן מְרוֹמִים. אשר על כן אם חָטָא, והוא חָטָא חֵטְא כבד מאוד לדעתנו, לא נותר לו אלא להתפטר. ב. דברי הרב יוסף נוגדים את הדת היהודית, את המוסר הכללי והיהודי, לרבות הצו "לא תעמוד על דם רֵעֲךָ", אלה לוחמים ונופלים בקרב ואלה עוטים כתונת לבנה ומגבעת, שוכנים לבטח בבנייני הישיבות בעורף הבטוח ועוד מזלזלים במגינים עליהם, וכאשר ברור שבהעדר די לוחמים ישלמו המעטים שמשרתים בדם גם בשל דילול השורות. דברי הרב ממש מביישים את הדובר ואת מעמדו הממשלתי והדתי כאחד. 1. האל, התורה והנביאים ייחדו את א"י משאר ארצות וְהִקְדִישוּהַּ לעם ישראל. קיימות בתורה ובכתובים עשרות מצוות והבטחות לכיבוש הארץ, לכינוס העם בה, לרבות מצוות נטיעה, ביכורים, הַקְהֵל, לשיבת ציון אחר הגלות ולקיום מצוות שניתן לקיימן רק בא"י. אחרי הבטחת הארץ לכל אחד מהאבות שָׁר משה, אבי הנביאים: "נָחִיתָ בְּחַסְדְךָ עַם-זוֹּ גָּאַלְתָּ נִהַלְתָּ בְּעֻזְּךָ אֶל נְוֵה קדשיך... " - האל הביא וְכִנֵּס את העם לארץ. הרשאי רב, גדול ככל שיהיה, לפעול להוצאת אותו עם לְגַלּוֹת מעשה נבוכדנצר וטיטוס? חזקה על הרב יוסף שהוא מתפלל תפילת עמידה (שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה) לפחות 3 פעמים מדי יום בְּיוֹמוֹ ואומר בפני קונו: "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו מהרה יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך ...מְקַבֵּץ נִדָּחֵי עמו ישראל" וממשיך: "תשכון בתוך ירושלם עירך...וּבְנֵה אותה בניין עולם... בונה ירושלם...ברוך אתה...המחזיר שכינתו לציון". האל מקבצם ואתה תפיצם?! לא די בגלויות אשור, בבל ורומא ונוסיף גלות הרב? 2. התורה מצווה על העם להלחם לכיבוש וירושת מולדתו. משה מביאם לארץ, מניף ידו לנצחונם בקרבות המדבר, יהושע כובשה, העם נאבק משך דורות על שמירתה. כל בחור וטוב משרת כלוחם, ואפילו בעת כינון הבית השני "באחת ידו עושה במלאכה ובאחת אוחזת בַּשֶׁלַח". כל העם נקרא למלחמה, גם השבטים שהתיישבו בגולן. אין שום איסור דתי להלחם ויש אפילו מלחמת מצווה. ראה למשל בשירת דבורה. הרב לבטח גם חוגג חנוכה כהלכתה, חג שהוא פרי מלחמתם היזומה של החשמונאים שהיו כהנים. גם תלמידיו של המורה הדגול רבי עקיבא לחמו בחילות בר-כוכבא. אכן ההשתמטות מכל חובה לעם ולמדינה הֶאֶפִילָה את מחשבתם של רבים. 3. האברכים בישראל הם היחידים בעולם הלומדים תורה על חשבון הציבור. אכן בישיבות ליטא ופולין למדו אברכים אך לימודיהם מומנו על-ידי משפחותיהם או משפחות כלותיהם, ואולי פה ושם גם מתרומתו של גביר עשיר, אך מעולם לא על חשבון הציבור. בוודאי לא אחרי גיל 18. אפילו בארה"ב כיום אברכים עובדים לפרנסתם. רק בישראל התרגלו, עוד מימי הַנִּווּן העותומני, לחיות מכספי "החלוקה", ששנוררים קבצו בקהילות יהודיות בגולה בטרם הללו אבדו בשואה. 4. יעננו נא כבוד הרב: מי יפרנס את האברכים היורדים? כלום לא יאלצו, רחמנא ליצלן, לעבוד בגולה לפרנסתם? ממשלות ארה"ב ואירופה אינן מממנות אברכים ואונרא נועד רק "לפליטי עָרָב" הנצחיים. אברכים אלו שלא למדו חלילה לימודי ליבה, לא רכשו מקצוע וספק אם כולם למדו לימודי קודש כראוי יזדקקו לפשיטת יד? או אולי מפלגות ש"ס ויהדות התורה יעבירו אליהם מעודפי תקציבי הענק שהן שואבות מקופתה הַמִּתְדַּלְדֶּלֶת של המדינה? בימי הסנהדרין היה מיון מסודר: רק הטובים שבטובים, אלו שהיו ראויים לשמש רבנים ומורי הלכה ברמה, המשיכו בלימודים הגבוהים, כל האחרים, שלא הצטיינו בלימודיהם, פרשו כל אחד בשלב המתאים ויצאו לעבודה ולא פָּסַה תורה מישראל. כבר אמרו רבותינו "אֱהַב את המלאכה וּשְׂנֵא את הרבנות" (כמקצוע) ו"אל תעשה את התורה קרדום לחפור בו". האם כל חכמת חיים זו אבדה בישראל? האם גם דברי הרמב"ם בנדון, שגם עסק ברפואה ובמדעים לפרנסתו אינם חלק מההלכה וחכמת ישראל?