אנו בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל אך להבי החרבות קָהוּ, חודם ניטל מהן וצה"ל מדשדש ברצועה כאילו יצאה ממנו רוח הלחימה, למרות הצלחות פה ושם, כמו בטיהור החוזר של ביה"ח שיפא. הטיהור בצפון הרצועה ובמרכזה טרם הושלם והלחימה דרומה מעוכבת. הסיבה, או האשמה, אינה בצבא אלא בהנהגה הפוליטית.
ההנהגה (?) המדינית, נכנה אותה להלן לשם הקיצור
"ההנהגה", אינה מתירה לצבא לפעול, אינה קובעת לו מטרה ריאלית לגבי העתיד והשליטה ברצועת עזה בתום הלחימה, פרט להשלכת מילים ריקות כמו "אחרי הניצחון הסופי" שלא הובהר מהו. השמדת חמאס חשובה ביותר אולם לא ברור מהי השמדתו. האם השמדת כל לוחמיו? שבירת מערכת הפיקוד והשליטה? חיסול מפקדיו לדרגותיהם? או המשימה הבלתי אפשרית של עקירת הרעיונות הג'יהדיסטיים מקרב האוכלוסייה?
בינתיים הצבא ברצועה דולדל, מרבית היחידות פונו, הפקודה לטהר את רפיח אינה ניתנת וגם פינוי האזרחים מרפיח צפונה מעוכב. למעשה פינוי רפיח נאסר הן מצד צה"ל והן מצד החמאס, המעוניין בהשארות האזרחים כמגן אנושי וכציבור רחב שניתן להיטמע בתוכו.
צה"ל, כצמרת המדינית, כשל בתפקידיו ובאחריותו להגן על המדינה ואזרחיה משך חודשים ארוכים לפני השבת השחורה וגם רבות במהלכה אף שאז החל לשוב לעשתונותיו ולהכות באויב בגבורה ובהתמסרות. אולם הן ההנהגה, והן הצבא, טעו בהניחם כי עיתותיהם בידם ואין צורך למהר. בנימין נתניהו כדרכו תמיד אינו מחליט ממש עד לרגע האחרון, עד שהמצב משתנה לרעה ונעשה קשה יותר ורק אז מחליט, אם בכלל. שר הביטחון יואב גלנט הצהיר בצד איומיו המיותרים על סינואר, שאם הגיעו לאוזניו אך הקשיחו את עמדתו, שכל הזמן לפנינו, ואין מה למהר בלחימה, כאילו אין או"מ, מועצת ביטחון, דעת קהל במערב, דעת קהל בארצות ערב "הידידותיות", שכולם ילחצו לסיום הלחימה כאשר חמאס המובס מציג את הפליטים וההרוגים מבין האזרחים ומפיץ שמועות שווא על הרעב הנורא בעודו שודד את כל המזון והסיוע הנכנסים לעזה כמעט באין מפריע.
גם נושא שחרור החטופים זכה להצהרות רבות אולם כמעט ולא נעשתה פעולה ממשית סספציפית לשחרורם, כמו עיכוב הסיוע לעזה, פרט אולי לתרופות, עד שכל החטופים יזכו לקבל תרופות ויופגשו עם נציגי הצלב האדום. ציפינו להצעת פרס כספי ואולי חנינה חלקית למי שיביא מידע שיוביל לשחרור חטופים והתראה על עונש מוות, או מאסר עולם על מי שחטפם או יפגע במי מהם או יחזיקם. שרה נתניהו אף אמרה לפי הפרסום ש"כבר שחררנו המון חטופים ולא אמרו לנו תודה". כן, נראה שהיא רה"מ בפועל וידה בכל, גם בנושא זה.
כבר בקורס הקצינים דורשים מהצוער, במצבי חירום, להחליט מהר ובבירור. אם היחידה שלך נמצאת תחת אש אסור לך להתמהמה כי כל רגע עולה בחיי אדם. מלמדים אותך שבמצבי חירום עדיפה החלטה גרועה לפי הידוע לך בו בזמן ובמקום על אי-החלטה.
מנהיג חייב להנהיג, והנהגה כוללת איסוף וקבלת מידע, שיקול דעת, החלטה מוקדמת ככל הניתן וקבלת אחריות בכלל, ולתוצאות החלטתו (או אי-החלטתו) בפרט. נתניהו חטא בכל אלו: הוא סירב לקבל מידע מגורמים מחוץ למעגל סובביו, שכולל את אשתו ובנו הצייצן, שלא לאמר חֶבֶר חנפיו, סירב לפגוש קצינים בכירים, סירב לקיים דיונים חיוניים ותכופות החליט משיקולי טובתו האישית ולא משיקולים עניינים וטובת המדינה, ושוב ושוב גם סירב להחליט. כך כבר איבדנו את דעת הקהל במערב, ובממשלות האירופיות, את יחסינו הטובים עם יהדות ארה"ב, עם ירדן ומצרים, גם סעודיה כבר מגמגמת בעניינינו וסבלנות ארה"ב מגיעה לקיצה. החטופים נמקים במנהרות הנוראות ללא סיוע רפואי וללא די מים ומזון, חלקם נרצחים, אחרים מושפלים ומבוזים ובאחרים כבר פגעו בטעות חיילינו. כך כאמור הצבא מדשדש, מאבד מחייליו שהם יקירינו. הצבא לוטש עיניו ונשקו מול רפיח ולא מורשה ללחום ולסיים את חלקו בהכרעת חמאס ברצועה.
כאשר מנהיג אינו מנהיג עוד, אינו מתפקד ואינו מסוגל להחליט נכונה, או בכלל להחליט, ואינו נושא באחריות זה הזמן להחליפו מיד ולא לתמוך בהמשך העדר מנהיגותו ומחיר הדמים שאנו משלמים בדם חיילינו, חטופינו וסבל המפונים, המופגזים, השכולים, מאבדי ביתם, פרנסתם וחסכונותיהם והמשך הרס המדינה.
