ליל שימורים עבר על רבים מאזרחי ישראל ולוחמיה. אחרי התראות עמומות מגופי המודיעין ופיקוד העורף ומסע ההפחדות בעיתונות ובעיקר בטלוויזיה אכן נִיחַתָּה המכה מאירן עַצְמָהּ ולא מאחת מגרורותיה. עַם ישראל ספג, או "הכיל" את המכה העצומה הזו שהסתיימה כמעט ללא אבדות או נזקים גדולים. העם והצבא הוכיחו גבורה, סבילות, עמידות ונכונות.
אירן חצתה פה קו אדום עבה ונכנסה ישירות למלחמה עם ישראל - מלחמה שנוהלה מצידה בידי שליחים כמו חמאס, חיזבאללה, הח'ותים ובמידה רבה גם עירק וסוריה. אין מי שיודע לאן יתפתח המצב ומה יֶלֶד יום. אבל ראינו מה יָלַד הלילה האחרון.
אין ספק שרה"מ בנימין נתניהו רשם לעצמו הישג ואולי גם שיפור-מה בדעת הקהל. נתניהו, לאחר שאיים משך שבועות על אירן והבטיח ניצחון מוחלט ומלא על חמאס, בעודו מעכב את פינוי האזרחים מרפיח צפונה ובולם את הצבא מהמשך תנופתו לכיבוש רפיח וטיהור כל הרצועה, נהנה כאן מההפקר. לאחר שהשחית את יחסיו עם הנשיא ביידן ובשל כך גם את יחסי ישראל עם ארה"ב וירדן, זכה להגנה על ישראל מחלק מהטילים ושיתוף פעולה מצד שתיהן ומבריטניה. אולם חוסר מנהיגותו של ביבי נותר בעינו.
רה"מ כדרכו נמנע מלהחליט, ובעיקר להחליט בזמן הנכון. הוא מהסס, דוחה החלטות, או כְּדַרְכּוֹ ממנה ועדות שאותן אינו מְכַנֵּס, כפי שקרה זה עתה בעניין קבר הרשב"י בהר מירון. ביבי כדרכו לא נטל אחריות לאסון, אף שהוא זה שהכריע כדרישות דרעי והחרדים לפתוח את ההר בלי הגבלות ותוך התעלמות מהמלצות המשטרה. עתה משסיימה ועדת החקירה הממלכתית את תפקידה מינה ועדה לבדוק וללמוד את המלצות ועדת החקירה. חס ושלום לא ניגש לממש מיד את המלצותיה. מקסימום יהרגו עוד מספר מתכנסים בהר.
ביבי הבליג על כל הפגיעות בישראל, בחייליה ובאזרחיה. למרות דרישות שר הביטחון וצה"ל לקבוע יעדים ברורים מעבר להצהרות ריקות מתוכן, להחליט סוף-סוף מה הן מטרות המלחמה ולקבוע מַתְוֶוה ליום שאחרי המלחמה. כך הצבא נלחם כאשר ידיו קשורות ואין לפניו יעד שעליו להשיג במלחמה. כך חלילה עלולה השליטה האזרחית ברצועה לחזור לידי החמאס, מה שכבר קורה חלקית באזורים שצה"ל פינה.
עתה החליט רה"מ לפנות את צה"ל מהרצועה, מלבד כוחות מזעריים, בטענה שצה"ל צריך להתארגן להמשך הלחימה (לשון אחר - כדי ללקק פצעיו) כאשר כמעט ברור לביבי כי המלחמה לא תתחדש, ובוודאי לא בהיקפה כפי שהיה עד לפינוי עיקר הצבא מהרצועה. המצב בנושא הזה חמור. כבר הזהרנו, כרבים וטובים מאיתנו, שיש להיזהר מלהפוך את צה"ל לחיל-מצב או לחיל כיבוש כפי שאירע לנו בלבנון. חלילה לו להתבצר במוצבים שיהיו תחת אש בלתי פוסקת ורבת קורבנות. למעשה מי שאכן מתארגן עתה הוא החמאס, שמלקק את פצעיו העמוקים.
כוח אדם פלשתיני למילוי שורותיו לא חסר, נקל לחמאס לגייס לוחמים וניתן לו זמן לאמנם. את השנאה לישראל וליהודים ותאוות הדם כבר השקיעו בצעירים אלו מיום הולדתם. כל עוד רפיח בידי חמאס שטחיה ומנהרותיה הם שדה אימונים נוח. ניתן עוד להבריח נשק ואמל"ח גם בתוך משאיות הסיוע ההומניטרי, שמגיעחת ממקורות שונים ומהכניסות השונות, כולל מהמנהרות שבציר פילדלפי בגבול מצרים. האם יש לנו ידיעה ברורה מה בדיוק יש בסיוע המוצנח ממטוסים ירדניים ומצריים? במשאיות הענק המגיעות מעירק ומירדן?
צרה נוראה נוספת טמונה בפינוי הזה של צה"ל - מתן זמן לחמאס ולג'יהאד לטמון מלכודות פתאים, מיקוש ומטעני צד שכה קל להטמינם, עלותם נמוכה והפעלתם רצחנית. דומה שחלק ניכר מהפציעות נגרמו לחיילינו ממאות מטעני צד וממלכודות פתאים. דומה שיש כאן, כפי שכתב אבי בניהו במעריב, חזרה לסיומת מבצע "עופרת יצוקה", כאשר הרמטכ"ל אשכנזי חיכה לשווא להחלטת נתניהו והדרג המדיני עד שהחליט בעצמו על הוצאת הצבא מהרצועה הורה להכריז על גמר המבצע.
