אתה שומע עליהם יותר ויותר, על יהודים אמריקניים מן השמאל שמתנערים מעמדותיהם המסורתיות. זה מה שקרה לידידה אמריקנית שלנו, שכל חייה עברו עליה בעיר ניו-יורק. מדי בוקר, שנה אחר שנה, הייתה פותחת את דלת דירתה ומרימה את הגיליון הטרי של ה"ניו-יורק-טיימס" שהובא אל מפתנה. כל יום שטפו עיניה את השורות המודפסות הטריות, שהיו עבורה מדריך למחשבה חברתית ופוליטית מתקדמת, ובכלל - צוהר לעולם.
ה-7 באוקטובר היה עבורה זעזוע קשה. לא עברו ימים רבים והיא ביטלה את המנוי שלה לעיתון בגלל העמדה האנטי-ישראלית והפרו-עזתית שלו. לא רק זאת: היא אף פעלה לשכנע את חברותיה היהודיות שתבטלנה גם הן את המנוי. בחודשים האחרונים היא הביטה בתדהמה על רחובות עירה ועל התנהלות העולם - ובעיקר על ההפגנות הסוערות בעד רוצחי ואנסי החמאס ונגד היהודים, ועל הצהרות הביקורת נגד ישראל מצד הממשל האמריקני, שלו היא הצביעה בבחירות. היא לא הבינה כיצד זה בכלל אפשרי אחרי מה שקרה.
לפני ימים אחדים, בעקבות עיכוב משלוחי הנשק אלינו ודברים מפורשים שהשמיעו הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן בגנות ישראל ופעולותיה בעזה, היא בישרה לבעלה שזהו, היא החליטה. הפעם היא תצביע לרפובליקנים - משהו שלא עשתה מעולם, לשום מועמד רפובליקני ממשרת תובע מחוזי ועד נשיא המדינה מאז שקיבלה את זכות הבחירה לפני ארבעה עשורים וחצי. היא אינה יחידה בין היהודים שם.
אין זה קל להחליף את העמדות הפוליטיות שבהן האמנת כל חייך ובמקרה של ידידתנו, מדובר באשה בעלת הכרה פוליטית ברורה ודעות מוצקות. זכורים לי דברים שאמרה לי לפני פחות משנה, על ה"לבנים" בעיירות הקטנות המרוחקות של אמריקה - דהיינו, מצביעי המפלגה הרפובליקנית ותומכי טראמפ - שהם, בעצם, "מעין זבל אנושי" (פרפראזה על דבריה של הילרי קלינטון). כמי שלא התגוררה אף פעם בעיירה כזו, היכרותה עם הלבנים הללו הסתכמה במה שראתה בסרטים הוליוודים ובשידורי החדשות בערוצי השמאל, ובמה שקראה מעל דפי "העיתון" (כלומר, הניו-יורק טיימס). אבל מקורות אלה בבירור גרמו לה לחרוץ דעה על אוכלוסייה שלמה במדינתה. היום מן הסתם היא מתחרטת על ההתבטאות הזו.
אצלה, כמו אצל יהודים רבים אחרים, השינוי אינו מסתכם רק ביחס לישראל ובהכרה שחדרה אליהם עם מי בעצם יש לנו, הישראלים, עסק כל השנים, אלא הוא מתבטא גם בהבנה שאמריקה עצמה צריכה להשתנות, ובעיקר להתנער מן ה"פרוגרס" ההרסני שהשתלט עליה. האם זה בא מן ההכרה שהאג'נדה הפרוגרסיבית הרדיקלית פועלת נגדם? במידה רבה, בהחלט כן. אבל סוף-סוף, הם לפחות מבינים.
זכור לי מפגש ב-2008 של אבי ושלי עם בני דודים אמריקנים שלי, שגם הוא התקיים בניו-יורק. היה זה זמן קצר לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב, כשהמתמודדים למשרה היו הסנטור הטרי אובמה והסנטור הוותיק מקיין. אשת בן-דודי הופיעה למפגש כשעל בגדה הייתה נעוצה סיכת זהב נוצצת עם השם "אובמה". "מה זה"? שאל אותה אבי בתדהמה. כל הארבעה הביטו עליו בהתנשאות. כי - מה הזקן מישראל מבין? "למה לא?", השיבה לו, "תגיד לי". בגיל 98 היה לאבא כבר קשה לנהל דיון על סוגיות ממין זה, ודאי לא באריכות, אבל הוא הצליח להעביר את המסר שלו במשפט אחד קצר. "Because he is against you!" ("כי הוא נגדך!), בהדגישו את המילה "you" ובהפנותו את אצבעו המורה אליה. הארבעה העלו חיוך ספק מרחם ספק מלגלג על שפתותיהם, והיטו את השיחה לנושאים אחרים. שנים אחר-כך, הודה בפני אחד הנוכחים במפגש, שהזקן המופלג שהתקרב לגיל 100, ושחשיבָתו כבר לא הייתה חדה כפי שהכירה כל השנים, ראה את המציאות נכוחה, בעוד שהם היו עיוורים לה.
דרושים היו טבח נורא בארץ ופֶרֶץ של קריאות שטנה ומעשים אנטישמיים בעריה של אמריקה, כדי שיהודים רבים שם יבינו בפני מה הם ניצבים, דהיינו מהי מציאות חייהם ומהי המציאות שעימה הישראלים מתמודדים כל השנים. נותר לראות מי מביניהם יבינו עוד דבר - שגם אם הם יצביעו לרפובליקנים, וגם אם הרפובליקנים הפרו-ישראלים יעלו עכשיו לשלטון, מקומם של היהודים אינו באמריקה.