אכן חשובה מאוד היא זכות הציבור לדעת,
אך בהגזמה וקיצוניות אבדנו עצמנו לדעת.
קריינית צעירה, כתב מתחיל ועיתונאי,
מתנשאים בחשיבות, ולא נותנים טיפת כבוד לפוליטיקאי.
באמצע לחימה, בזירת הקרב מראיינים חייל,
והוא כמו בתוכנית, נולד לרקוד וכוכב נולד, נוהג כגנרל.
להגנה הם טוענים, כי בתקופה של אינטרנט וטלפונים חכמים
אין טעם בצנזורה, כל הפרטים גלויים.
יש להניח כי אכן גם לאויב ידיעות ומודיעין,
אך האם זו הצדקה להרעיף ברוב פרטים.
אחרי כל טיל וכל נפילה, מגייסים עוד כתבים למרקעים,
ובטון של חשיבות, חוזרים ושואלים שוב את אותם פרטים.
האם כל אחינו הם גיבורי תהילה?
אינם מוכנים לוותר על רייטינג וחשיפה.
מתי יקום כבר איש אחד צדיק
יקום ויצעק מספיק.
השמיעו לנו יותר שירים על אהבת הארץ וציונות,
ספרו על ההיסטוריה, תנ"ך, נדיבות לב, מעשים טובים ותרבות.
על המלחמות והסקת המסקנות
ניתן לספר גם לאחר שיאספו את כל האלונקות.
ויכבו את כל השרפות.
אם אתם רוצים שלאחר הניצחון, כולנו נשאר שפויים,
הורידו קצת את המינון של כל ההטפות, והויכוחים.