ישעיהו הנביא היה אזרח מתון והגיוני,
כמוך וכמוני.
גילה את השפעת ההון על השלטון
התהפך על משכבו ולא הצליח עוד לישון.
נעל סנדלים גידל זקן פרע שערותיו,
עמד בשער יום וליל, נשא בקול דבריו.
חשב שהתגלית שלו תזעזע את כו--לם,
או לפחות את כל הצדיקים בעם...
"שריך סוררים וחברי גנבים", התעוררו לפני שיהיה מאוחר,
אמר בקול נסער, עיניו דומעות גרונו ניחר.
ידיו ורגליו רעדו, הוא לא שתה, ואוכל לפיו לא בא,
האם אתם לא חוששים, הקשיבו לי אינני משוגע.
"כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים"
האם אתם לא פוחדים, האם אינכם מבינים.
כאשר ראה כי אינו מזעזע איש בסיפוריו על פשעים וחטאים,
החל בהפחדות ובאיומים וגייס לעזרתו את אלוהים.
עוברים ושבים הסבו את עיניהם ניסו להתחמק ממבטו,
כל אחד המשיך בעיסוקיו, כל אחד צריך עוד לעשות לביתו.
מי אני שאתחבר לזה המשוגע ואתחסד, אפסול את השלטון,
אולי גם לי קופת שרצים, אולי גם אני בעל ממון.
כולם הלכו לישון, ניקו את המצפון, הבטיחו לעשות חשבון הנפש,
רק ישעיהו הנביא נשאר ברחוב, עם כל הרפש.
מלמל כמה ברכות, וגם כמה קללות, בכה בקול חזק נטוש עלוב וממורמר
אולי בכל זאת יפקחו עיניים, אולי הכל יהיה שונה מחר.