לוקחת קללות ורוקחת אותן
במכשפת ענק תוך הסיר הרותח
רוחות עולות מהן
בלק, בלעם, רות, נעמה,
דוד המלך
ניצוצות של קדושה
רוחשים במדמנה
קוראים לי,לוחשים לי
לבוא, לרדת אל הבור
ללכלך את ידי הענוגות
ידי הנסיכה על העדשה
לנבור בתוך הזבל
כאחת הקבצניות בשוק
המחטטת בערימה של ירקות רקובים –
קולות של קדושה
ממלאים את ראשי
בעוד ידי רוחשות בערימת הזבל
אבל הארמון הנישא
ארמון המלכות
כבר נבנה בלבי.
אני יכולה לחוש ולמשש
את מרצפות השיש,
את וילונות המשי
את מפות התחרה
את שולחנות המהגוני המפוארים
את סכו"ם הכסף
את צלחות החרסינה –
את בגדי הארגמן
ונעלי הכסף,
ברזי הזהב
וכיורי הנחושת.
ידי נשואות לקבל את כל שפע הברכות
הניתך משמיים ללא הרף
והלב נפתח רק לאחר השימוש המושכל
במילת הקסם האחת:
תודה.
