יעל וסיסרא
ספר שופטים פרק ה' שירת דבורה
יעל , אשת חבר הקיני, אשה נשואה כשרה וחסודה,
לא חשבה כי הצעה נדיבה למנוחה ולשתיה,
תסתיים בניסיון אונס, ובכפיות טובה,
נטלה את החוק והמקבת בידה,
ותקעה את היתד ברקתו של סיסרא.
לא בדיתי מראשי את ספור המעשיה,
כך הבהירה, השופטת דבורה בשירתה.
"בין רגליה כרע נפל שכב,
בין רגליה כרע נפל,
כאשר כרע שם נפל שדוד".
וכדי למנוע כל ספק, ולהבהרת דבריה,
מספרת דבורה, מה אמרה האם ומה אמרו שרותיה,
אשר הכירו את מגרעות הבן הפוחז ואת צרותיה.
"בעד החלוןנשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב,
מדוע בושש רכבו לבוא,מדוע אחרו פעמי מרכבותיו.
חכמות שרותיה תענינה, אף היא תשיב אמריה לה.
הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר.
מדוע נזכרתי באם המודאגת הנבטת באשנב?
התורה התייחסה רק למצב,
בו שיני הבנים קהות, מהבוסר שאכל האב,
ליבי ליבי כ-אמא פולניה- לאמו של קצב.
מה שמעה, ממה התעלמה ומה היא יודעת עליו,
למה קיוותה כשהיה ילד קטן, ומה היא חושבת עכשיו.
