1 |
|
|
מה הקשר בין האשה הרעה ולהבדיל -בין שבת המלכה
משוררת אלק. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מנחם מנדל |
|
|
|
|
|
|
למנחם מנדל שלום, התגובה שלך מעידה על חוסר הבנה מוחלט, הן בשירה והן בקדושה.
בשיר הזה מדובר על שינוי מצב מודעות.
כולנו מצויים בימות החול תחת שליטתם של כוחות שליליים, הקרויים היצר הרע.
גם התגובה שלך באה משם - היא חסרת כל כבוד וכל ניסיון להבין, זו השמצה לשמה.
בשבת אנו אמורים לשנות את מצב המודעות למצב של שמחה, אהבה, נתינה. אוירה של קדושה.
על שינוי המודעות הזה מדבר השיר, על שינוי המודעות למודעות של שמחה, אהבת חינם ונתינה גם בימות החול.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קורא |
|
3 |
![](https://www.news1.co.il/img/spaceTalkback.gif) |
ורגליים |
|
לא מוצא ידיים ורג | 15/11/07 18:01 |
|
|
בתחילה המשוררת אומרת-
מלבושי חלציה
עושר מרצד מתעתע
העושה בה כרצונו
אח"כ פתאום היא בשקי בגדים מכוסים באפר
שמכילים את המטרה הנעלה - הדברים החיוביים.
ומתוכם המשוררת מבקשת מהדמות ,לצאת אל שדות התפוחים הקדושים [נגיד] וללבוש בגדי ת פ א ר ת [היכן כאן הצניעות], היכן ההגיון, והיכן המטרה?
או שמתנקים מן התאווה לעושר הריקני,
או שאחרי האפר פתאום שוב לובשים בגדי תפארת????????????? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לא מוצא ידיים ורג |
|
4 |
|
|
אנסה לפרש את השיר על פי הבנתי, בתקווה שהדבר יקלע לכוונתה של המשוררת:
צְאִי לָך מִתּוֹך עוֹלָם שְׁלִיטַת הָאִשָּׁה הָרָעָה
שֶׁלָּכְדָה אוֹתָך בְּחֶלְקַת לְשוֹנָה
קְסָמֶיהָ הַמְּפַתִּים
מַלְבּוּשֵׁי חֲלָצֶיהָ
עֹשֶׁר מְרַצֵּד, מְתַעֲתֵע
הָעוֹשֶׂה בָך כִּרְצוֹנוֹ.
האישה הרעה היא אותה אישה שבאה בלילות אל אדם הראשון, פיתתה אותו, וכתוצאה מן היחסים ביניהם נולדו בעולם שדים ורוחות. היא מגלמת את כל התכונות הרעות שבאישה. יש לה כוח רוחני שלילי עצום והיא בעצם שולטת על כל בנות האדם עד שהן עושות תשובה.
בְּתוֹך שַׂקֵּי בְּגָדַיִּך
הַמְּכֻסִּים אֵפֶר
מִסְתַּתְּרִים נִיצוֹצוֹת זוֹהֲרִים
נִיצוֹצוֹת אַהֲבָה
נִיצוֹצוֹת חֶמְלָה
נִיצוֹצוֹת הָאֶמֶת וְהַצֶּדֶק
הַמְּיַּחֲלִים לְמַגַע יָדֵך.
לאחר שהמשוררת או הדמות הכירה באופן השלילי של התנהגותה, היא יושבת באפר, אבלה ומצטערת על כל חטאיה. אך עמוק בתוך לבה היא יודעת שבתוכה מסתתרים ניצוצות זוהרים, ניצוצות אהבה וחמלה , אמת וצדק, שמחכים למעשיה, כדי שתגלה אותם.
קוּמִי צְאִי מִתּוֹך הַהֲפֵכָה
אֶל שְׂדֶה הַתַּפּוּחִים הַקְּדוֹשִׁים.
רַב לָך שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּך
כִּי בָא אוֹרֵך עוּרִי אוֹרִי
שִׁיר דַּבֵּרִי.
היא קוראת לעצמה במלים מתוך הפיוט ששרים בקבלת שבת, כדי לעודד ולרומם את רוחה, כדי שתצליח לעשות את השינוי הזה במודעות שלה.
היא קוראת לעצמה לצאת מתוך ההפכה, מתוך הכאוס בו היא נמצאת, אל שדה התפוחים הקדושים, כלומר אל מצב המודעות בו אנו צריכים להיות בשבת, מצב המודעות של המלכות כאשר היא חוברת לבינה, מצב מודעות של אהבה ללא תנאי. היא קוראת לעצמה להתנער מעפר ולקום, ללבוש את בגדי תפארתה, אך לא בגדי הגנדרנות הצעקניים, אלא בגדים המסמלים את ספירת תפארת. ספירת תפארת היא הספירה המאזנת בין ספירת חסד וספירת גבורה. ספירת חסד מסמלת נתינה ללא גבול, וספירת גבורה מסמלת לקיחה ללא גבול. האיזון ביניהם, כלומר לתת על מנת לקבל ולקבל על מנת לתת הוא מצב המודעות של ספירת תפארת. זה בעצם מצב המודעות של הקדושה .
כלומר, המשוררת קוראת לעצמה, או לדמות בשיר, להתנער מהרצון לקבל לעצמו בלבד הנמצא בתוכה, להיות יותר בנתינה, אבל בנתינה מאוזנת, נתינה שגורמת לאדם להמצא במצב של קדושה. זוהי מודעות שבת.
לֹא תֵּבוֹשִׁי
וְלֹא תִּכָּלְמִי
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי
וּמַה תֶּהֱמִי.
היא קוראת לעצמה לא להתבייש ולא להכלם, כלומר לא להיכנס לרגשי אשמה ולרגשות של חוסר ערך עצמי בגלל כל המעשים הלא טובים שעשתה. כולנו נופלים וחוטאים לפעמים והגדולה היא לקום כל פעם מחדש. היא צריכה לקום ולא להישאר במצב של השתוחחות קומה. היא צריכה לקום ברגשות מחודשים, רגשות של טוב ושל יופי, ולתקן את כל העוולות שעשתה.
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שוֹסָיִךְ
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ.
יָשִׂיש עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
היא מבקשת ויודעת שכאשר היא תעשה כך, ותתן לחלק הטוב שבה לנצח את החלק הרע, כל אוייביה הפנימיים ימוגו כלא היו, היצר הרע שבה יהפוך ליצר הטוב, וכל אלה הרוצים לבזוז אותה ולהרע לה ייעלמו. אז היא תוכל להתמזג עם הבורא, ולהיות הכלה שלו, כפי אנו מתחתנים עם הבורא כל פעם בשבת.
וְהוּא יַחְמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה.
ואז יימחלו לה כל עוונותיה, והיא תוכל לחיות באושר ובעושר עד עולם.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרופסור לספרות |
|