הוא הלך לרעות בשדות זרים
אילו אַת המשכת לשרטט תווי פניו בחולות זהובים
כשליבך הפצוע עוד זוכר ימים יפים
של שיחות נפש ארוכות
בין אותן זירחות ושקיעות
זכרת מילים שלחש
לב נרגש
זיכרון של דמות מצויורת
דמעה מלוחה זולגת
שבעקבותה
באה הקלה
שהמקום הריק יתמלא באהבה חדשה
שתבער כלהבה.