לפי חז"ל ומסורת התורה שבע"פ, בכל הדורות,
ניתנו למשה בהר סיני תרי"ג (613 )מצוות.
רמ"ח ( 248 )מצוות עשה
ושס"ה (365 ) מצוות לא תעשה.
במעמד הר סיני, כאשר כל העם רואים,
את ההר העשן, ואת הלפידים
ושומעים קול שופר חזק וברקים.
רק על 10 מצוות, דיבר האלוהים.
(שמות פרק כ')
על לוחות העדות, לוחות האבן הכתובים,
באצבע אלוהים, (שמות לא פסוק יח')
נכתבים שוב רק 10 הדברים החשובים.
גם לאחר חטא עגל הזהב ושבירת הלוחות הראשונים,
פסל משה שני לוחות אבן חדשים
ועליהם שוב כתב אלוהים -
רק את אותם הדברים.
כל אחד יכול לבחור ולהתייחס
למעמד הר סיני, כ-סיפור מיתולוגיה או נס.
אפילו הציניקנים אשר מזלזלים וטוענים,
כי גם חמורבי חוקק הרבה חוקים.
ידוע כי עד למשה,
כולם עבדו, בכל יום, מאד קשה.
לא היתה מנוחה,
לא לאשה ולא לשפחה.
אפשר להבין מדוע הדיבר הרביעי,
מחייב לשמור על השבת. רעיון מקורי, חדשני...
במקום לשכנע מדוע חשוב לנוח ולהרבות בהסברים,
הסבירו לספקנים, כי ביום השביעי, נח גם אלוהים.
אין לי כל בעיה וברור כל כך
מדוע נבחרה גם המצווה, לא תרצח.
אפשר גם להסביר מדוע מכל שס"ה המצוות,
לא תנאף, לא תגנוב, היו בראש הדאגות.
תופעות קיצוניות של עדות שקר וחמדנות,
חייבו יד וקשה והתייחסות.
אך איני יכולה להבין, מה קרה במדבר,
ואילו מצוקות ובעיות משפחתיות - העם עבר,
אם לפני כל האסורים והחוקים האחרים,
הכניסו את מצוות כיבוד הורים.
לא כתבו מה העונשים שיטילו על בנים סוררים,
ניסו לפתות את כל הבנות והבנים המרדנים.
פרס נהדר, על כך שתכבדו את האם והאב ושלא תציקו להורים,
תזכו - לאריכות ימים.
האם נהגו במדבר, כמו שנוהגים בארצות הקרות
ובמקום בשלג, השאירו את הזקנים למות בחולות.
האם, כשהיו צריכים ללקט את המן ולרוץ אחרי השלווים,
נתנו לזקנים רק שאריות, השאירו אותם צמאים ורעבים.
העיסוק הזה שלי - בעבר הכל כך רחוק, נשמע נורא,
אבל לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת בתורה.
אולי גם בעוד שלושת אלפים שנים,
ארכיאולוגים מופתעים וחוקרים,
לא יאמינו כי בישראל היו כל כך הרבה זקנים
חולים ורעבים.