כמו שהִסערת אותי והֵפַחת
רוח-קרב חדשה בכול אֵיבָרַי
שְׂבֵעֵי הימים שוחרי המנוחה
לא הסעירה אותי לטוב ולרע
שום שִׁפְחָה על הים שראתה
מה שלא ראו גדולי הנבואה
ושום נסיכה על עדשה (שלא ראתה
עדיין אפילו זין)...
כמו שהֵסַרת מעלַי ביד נחושה
בזה אחר זה את בגדַי העשויים שְׁכָבוֹת-
שְׁכָבוֹת של אבק דרכים אבודות
(עד שכמו ארכֵיאולוג עקשן חשפת
אֶת המקור לכול החמצותַי) לא חשפה
בשיא תהילתה אפילו לורליי:
באף אחת מהן לא הלכתי
עד הסוף
כמו שאני הולך עכשיו איתך
לטוב ולרע בחולי ובבריאות
עד שנמות כי לעולם חסדך
בעשותך-ברוקעך-בהכותך-
בהוציאך-בגוזרך-בהעבירך-
בנערך-בהוליכך-בהורגך-
בנותנך-בזוכרך ובפורקך
אותי מעצמך
כמו שענן-סוּפה פורק
ברקים ורעמים ומים רבים
עד שהוא מתרוקן די הצורך לרחף
נינוֹח לאשר תוליכנו הרוח
בַּשֶקֶט שאחרֵי – לא נשאה אותי
אף אחת אפילו בשיא נעוריה
מפני שבסופו של דבר לא היה
להן דבר להציע מלבד נעורים
שבאים מעצמם והולכים מעצמם
ולא משאירים אחריהם מלבד
אדמה חרוכה או לכול היותר
כמה וכמה כתמי זרע ודם -
בתולים שעבר זמנם
ובטל קורבנם עד כדי כך
שאין טעם ללקטם
אפילו מהזיכרון
כמו שמלקטים כשאין ברירה
שרידי שרידים של פֵּאָה ושִכחה
בשדות שלא נחרשו ולא נזרעו
שנה אחר שנה אחר שנה... והינה לפתע
מאי-שם במזרח או מפאתי מערב
הופעת סוערת ומסעירה והפכת
אותנו זיוניים עד כדי כך
שאפילו צעירי הכרך
מתפוצצים מקינאה –
