כָּל יוֹם אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי
הֲיִי אַתְּ, הֲיִי רָחֵל
וְאַל תִּהְיִי שָׂרָה שֶׁהַשְּׂרָרָה
פּוֹצַעַת נְדָרֵיהָ
וְאַל תִּהְיִי לֵאָה שֶׁהַלֵאוּת
מְרַפָּה חֶמְלוֹתֶיהָ
הֲיי רָחֵל
הֲיִי כְּאוֹתָהּ רָחֵל שֶׁתָּעֲתָה בֵּין חוֹלֹוֹת
עִצּוּרִים וּתְנוּעוֹת
עַד שֶׁמָּשָׁה אוֹתָה רוֹעֶה הַמִּלִּים מִן הַחוֹל
אֶל הַקֹּדֶשׁ
הֲיִי רָחֵל שֶׁלִּבָּהּ יַעֲקֹב
עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל אַחַר
שֹׁרֶשׁ תֻּמָּתָהּ
וְאַל תִּהְיִי כְּאֶסְתֵּר הַמַּפְרִיסָה
פַּרְסִית וְשׁוֹסַעַת שֶׁסַע
וְאַל תִּהְיִי כִּדְבוֹרָה הַמַּדְבִּירָה
אוֹיְבֶיהָ
הֲיִי רָחֵל פֶּסְלָה בַּת הַחַזָּן
וְאַל תֵּלְכִי רָכֵל
רְאִי הִשְׁבַּעְתִּיךְ בְּרָחֵל הַקְּטַנָּה
הֲיִי עַצְמֵךְ.
הֲיִי אָדָם.