קרב חתולות בבוץ

יושבת ועדת חינוך בכנסת ועל המדוכה פורשת את עניני הפדגוגיה, עד כאן, ללא שום דמגוגיה. שרת חינוך - בראש יושבת ולצדה שם מככבת המנכ"לית לשעבר (היום - מנכ"ל של שום דבר). אומרים בעיר, (לזות שפתיים?) שצהובות להן, השתיים והאיבה בינן רועמת כמו בין הַכּוֹס והתִנְשֶׁמֶת. שַׂחָה שׂרָה, דִּבְּרָה סַרָה בירושה אשר נותרה מקודמתה שם במשרד (עודכם זוכרים? – לימור לבנת?). והשרה, דברה סרה, ממש כמו פְרֵיחָת מִסְפַּרָה לַמְדֻמֶסֶת [זו ש(בדימ.)] הרושפת: "סְחִי שהותרת, אני גורפת" ! אך "סחי" הינה שפה של על, גדולה על השרה, חבל! על כן נקטה זו הגברת פניני שפה די מדוברת. [לא "סחי", שרה הייתה גורסת, מילה כמו בררה היא נחרזת, בצרפתית הריהי Merd וניחוחה אינו של נֶרְד] (בושם). אמרה דברה למדֻמֶסֶת וזו? מעונג מְפַרְכֶּסֶת כשמהרהרת בַּחֲטָף בִּשְׁלָל הערך המוסף שהיא תגרוף ללא מחסום, בטלוויזיה, בעיתון, ונשכחות נזכה לשמוע- שיש בכלל אחת כמוה. המדֻמסת, קול זְוָועוֹת, הרימה חיש, בלי שְׁהִיוֹת, כמו בת הַרָב בעת פוגרום אשר נפלה בידי בריון. הייתה זועקת לשמיים: "לא יאומן משמע אוזניים"!!! המנכ"לית המדֻמסת, כיצד הכרזת, לא מהססת על דבר הבלע ברבים כמו תגרנית בשוּק דגים? פרופ' נכבדה, גם ח"כ, מיניסטר, אם עברייה, אולי גם סִיסְטֶר? לשון שׁוּקִי זה, לא חביב, מבית אביך? או מן הבִּיב? שתיכן גבירות, קְבַל כל הח"כים נראות "משחקות בקקי" !! וכך קבלנו, בלי לחפוץ, קרב חתולות בבור של בוץ. כן, מנכ"לית עַבָר, בכח, אַת פועלך נוטה לשכוח. מי חברייך, כבר שמעתי, עכשו מי את? את זאת הבנתי. איך את, עם שָׂרָתֵך לבנת תמיד עשיתן יד אחת את אדונכן, כדי רַצוֹת (כשר אוצר, ראש ממשלות) ומוכנות לכל קרבן - קיצוץ גדול, קיצוץ קטן, כדי האדון יוכל הרשים את עֲשִׁירָיו, בהישגים ולא אכפת לו שמוביל ליצירה של עָם דֶבִּיל. היה בכך גם היגיון אשר עולה על כל דמיון: אם החינוך יהא נַחוּת, פחות יצליחו בבגרות, יקטן ביקוש, יִכְלֵה התור, אז אוניברסיטה נסגור. הכסף אז יוזרם מפד"לה, לחרדים, לש"ס והלאה, כך הַרְכַּבָת הממשלה תהייה הרבה יותר קלה. אז מדֻמסת נכבדה, כשאת צוֹוַחָת כִּכְרוּכְיָה על תוּמָתֵך זו הנגזלת, כאן לא כולם מוכי איוולת וטוב זוכרים בדאבה אֶת מה בעצם אָת שווה. אשמה אולי מוטלת כאן מבלי חריג, על כל העם, כי העברית המדוברת הולכת היא ומתדרדרת, כמו השִׁפְחָה, עם השנים, היא מתנחלת בטרקלין. בארץ הגירה, נכון, קלטנו כאן פניני לשון מכל קצותיו של העולם ומחנכים שתקו, כולם! בתור ילדון, כילד חוץ, עושה הייתי בקיבוץ שֶׁבּוֹ מרבית החברים יֶקִים היו, ממש גמורים! מיקיצה, עד נומה-נומה, הייתה מופקדת גברת פרומה. הורים, כל תפקידם מוּצָה בשעות אחה"צ, לתת קפיצה. כללים היו מאד ברורים כולל על שפת הדיבורים. אויה לילד שפַלָט מילות רחוב, לו גם בַּלָאט. פרומה אל-על אותו הניפה ובכיור סבון הקציפה, סבון כביסה מר וחריף ולחוטא רחצה את פיו "ולהבא", איימה בקול, "ארחץ את פיך בליזול". אילו רק היה אפשר את פרומה למנות לשר על פרנסים של הישוב, להם לתת שעור חשוב - ששפת השוק צריכה להיות כמו חתול של אשפתות. אפשר ליתן לו ראש של דג, שניצל בַּאוּש ביום של חג, אפשר עמו השתעשע, אבל כמוךָ, הוא יודע: כמה ישמיע הוא יַלֶלֶת הוא יישאר מחוץ לדלת.