אולי זה קטנוני ולא נעים,
אחרי ארבעים וארבע שנות נישואים,
לצאת בקריאה לכל הנשים,
להחליט שהשם "בעלי" לבן הזוג החוקי לחיים,
נשמע מאד מעצבן ולא מתאים.
לא בדקתי איך קוראים לבן הזוג - הזכר,
בשפות אחרות, במדינות הניכר.
נראה לי כי מילה במשמעות של שליט ואדון,
לא קיימת בשום שפה אחרת ובשום מקום.
בראשית, פרק ב' פסוק כג'
"ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי,
לזאת יקרא אישה כי מאיש לקחה זאת".
בראשית, פרק ב' פסוק כד'
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו
ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
בראשית, פרק ג' פסוק טז'
"ואל האשה אמר, הרבה ארבה עצבונך והרונך...
בעצב תלדי בנים.
ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".
דברים, פרק כה' פסוק יא'
"כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו,
וקרבה אשת האחד להציל את אישה".
כל-כך פשוט והגיוני,
את - אישתי אתה - אישי.
בתקופה הפאגאנית, כשהיו הרבה אלים,
לפני האמונה באל אחד – ה"אלוהים",
הבעל היה אחד האלים המאד חשובים,
אל הסערות, הגשמים הברקים והרעמים.
לוחם רב עוצמה, המגן על העולם בפני כוחות רעים.
אביו היה "אל" אחיו היו "ענת, ו"ים",
אשתו עשתורת ההוללת, המוכרת לכולם.
אך רק ה-בעל - היה - אל החיים, אדון העולם.
היום, 20.10.08, אני ובן זוגי החוקי - חוגגים,
ארבעים וארבע שנים לנישואים.
הייתי צעירה בת עשרים ושתיים,
ובחשבון פשוט, זה בדיוק כפליים.
אני בטוחה שהתנ"ך
ניסה להיות יותר חדשני ויותר מוצלח,
אך למרות שאין כבר אלילים ועבודה זרה,
כל יום, את האל הבעל העתיק - מזכירה,
האישה - הרעיה.