פתאום – אתמול - נפל לי האסימון,
הבנתי, מדוע, איני מצליחה לישון.
ממש לא יאומן - מדינה ללא חזון,
לראש הממשלה אין ארמון.
מחר אלך לקלפי למלא את זכותי/חובתי
אצטרך כבר להחליט למי לתת קולי.
כיצד אוכל לחזור הביתה ולהמשיך לישון,
במדינה אפורה וכל כך ענייה - ללא כל חזון.
מי שתיבחר או ייבחר, יהיה כל כך מסכן - אין לו ארמון.
לכל אחד יש קול אחד,
רק קול אחד לכל אחד.
חבל שאסור לכתוב על פתק ההצבעה.
באותיות קטנות - הערת אזהרה.
כל מי שתיבחר או ייבחר חייב,
להבטיח לכולנו - כאן ועכשיו.
כי לא יתמוך ברעיון,
לבנות לראש הממשלה ארמון.
כל עוד יש במדינה ילדים רעבים
וניצולי שואה ועניים מחפשים אוכל בפחים,
ראש הממשלה ימשיך לשכון,
בבית יותר צנוע - ולא בארמון
מספיק עם הציניות ועם הביזיון.
