השיר שיובא להלן נכתב על-ידי משורר שבא מתוך לב הממסד. התגובה של משטרת ישראל ושירותי הביטחון, שכללה כליאתם של כמאתיים מפגינים בעת פיזור הפגנת אחד במאי בנצרת ב-1958, עוררה אותו לכתוב כתב אשמה חמור נגד הממסד הישראלי.
מצאתי לנכון לצטט את השיר שכתב המשורר נתן אלתרמן למחרת ההפגנה ופורסם בטורו בעיתון "דבר". השיר נראה לי כאילו נכתב היום ככתב תוכחה קשה לכתובתה של החברה הישראלית. בימים אלו, אוקטובר 2009, כאשר הציבור הערבי החי בתוכנו מתכנס בכאבו לציון אירועי הדמים של אוקטובר 2000, מן הראוי שאנחנו, הציבור היהודי, נאזין לקולו של המשורר נתן אלתרמן. נאזין וניישם את מה שהוא דרש מאיתנו, ולא נשאיר את הציבור הערבי לבדו בכאבו.
חשוב לי להבהיר שמפאת קוצר היריעה לא הבאתי את השיר במלואו אלא רק מספר קטעים. התבססתי על הספר 'נתן אלתרמן, כתבים', הטור השביעי, ספר שני, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1962, עמודים 367-369.
מהומות נצרת
"הַסֵּדֶר הוּשַׁב עַל כָּנּוֹ, וְכָעֵת לוּ יָקוּם הָאֶזְרָח הַיְּהוּדִי
וְיָקוּם הַשּׁוֹטֵר הַיְּהוּדִי, לִשְׁאוֹל אֶת תּוֹפְשֵי הַהֶגֶה:
הַאֻמְנָם רַק אוֹתָם מַפְגִּינִים עֲרָבִיִּים, שֶׁחֵרְפוּ וְסָקְלוּ, יִתְּנוּ דִּין
עַל מִלְחֶמֶת הָרְחוֹב שֶׁרָאִינוּ מִנֶּגֶד?
לא! אוֹתוֹ עֲרָבִי אַלְמוֹנִי שֶׁקִּלֵּל וְרָגַם בַּחֲמַת-חֵרוּק-שֵׁן
וְהִכָּה וְהֻכָּה וְנִגְרַר לִמְכוֹנִית-הַשִּׁטוּר הַנִּסְקֶלֶת,
הוּא בְּעֶצֶם, עַל צַד הָאֱמֶת, הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ אָשֵׁם
בְּאוֹתָה מְעַרְבּוֹלֶת חֵמוֹת -
אַף כִּי הוּא הַיּוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא.
עוֹד נִמְשֶׁכֶת אֵי-שָׁם הַרְגָּעַת מְהוּמוֹת הָאֶחָד בְּמַאי,
כְּמָאתַיִם אָדָם עֲצוּרִים, חִפּוּשִׁים וּמָצוֹד. עוֹד לוֹחֵשׁ הָרֶמֶץ.... "
אחרי תיאור ההתרחשות ברחובות נצרת בעת הפגנת אחד במאי, שאורגנה על-ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, עובר נתן אלתרמן לקריאת תגר נגד מוסכמות, שקנו להן אחיזה בידי האוחזים בהגה השלטון ומחלחלים משם כרעל לציבור בכללותו, ולהלן לקט של מובאות מהשיר:
"שָׁנִים שֶׁל שִׁגְרָה וּגְרִיסַת מֻסְכָּמוֹת בִּשְׁאֵלַת הַמִּיעוּט הָעֲרָבִי
בַּמְּדִינָה,
שָׁנִים שֶׁל שִׁיטָה שֶׁקָּפְאָה עַל שְׁמָרִים, שֶׁל יִעוּץ יְחִיד-קַו וִיחִיד- דֶּרֶך,
בִּשְׁאֵלָה אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹתָהּ עֲשׁוּיָה לְנַסּוֹת בְּחֻדֵּי צִפָּרְנָהּ וְשִׁנָּה
אֶת תּוֹכוֹ וּבָרוֹ שֶׁל הָעָם וְצִדְקַת-תּוֹלְדוֹתָיו הַנִּגְזֶרֶת...........
אֲבָל מַה שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת וְהֶכְרָח לְשַׁנּוֹת - עַד הַיְּסוֹד!
גַּם בַּנּוֹהַל וְגַם בַּגִּישָׁה עַל כְּלָלָהּ וּפְרָטֶיהָ גַּם יַחַד
גַּם בְּכָל מֻשָּׁגֵינוּ מֵאָז בַּשְּׁאֵלָה הַצּוֹרֶבֶת הַזּאת,
הוּא כּה רַב עַד כִּי כָּל הַשְּׁהָיָה הִיא חַטָּאת שֶׁאֵינָה נִסְלַחַת.
מַה שֶׁיֵּש לְשַׁנּוֹת הוּא יְסוֹד הַגִּישָׁה הַזּוֹרַעַת יוֹם-יוֹם
הַשְּׁפָּלָה וּבִזּוּי וּמְרוֹרִים. ..
מַה שֶׁיֵּש לְשַׁנּוֹת הוּא הַקַּו הַהוֹפֵך זֶה שָׁנִים עֲשֶׁרֶת
אֶת צִבּוּר הָעֲרָבִים בַּמְּדִינָה לְצִבּוּר מְנֻדֶּה וּמֻשְׁפָּל,
מְנֻדֶּה וְנִרְדָּף! זֶה מִרְיו וְקוֹלוֹ שֶׁפָּרְצוּ בְּנָצְרַת! !!....
.....כִּי אֲנַחְנוּ גָּרַמְנוּ לְכָך שֶׁהַצֶּדֶק הָיָה עִמָּדוֹ.....
וְהַצֶּדֶק יִהְיֶה עִמָּדוֹ עַד לְבוֹא הַתְּמוּרָה הַמְּיֻחֶלֶת."
באוקטובר 2009 נאמץ ונישם את קריאתו של נתן אלתרמן - "מַה שֶּיֵּשׁ לְשַׁנּוֹת הוּא הַקַּו, כָּ...ל הַ...קַּ...ו
גַּם בַּנּוֹהַל וְגַם בַּגִּישָׁה עַל כְּלָלָהּ וּפְרָטֶיהָ גַּם יַחַד "
