המומים ישבו
דמעותיהם יבשו
לשמע הגזירה המרה
האסון הנורא מכל
בנם יחידם
נפל במירדף
חבוקים דואבים
פניהם חרוצים
בצר להם שותקים
הייכא אלוהים
מדוע את הטובים
תאבי החיים
להנציח רוצים
למען יחידם
שבלע את החיים
לגנן פונים
לעצב הגינה
לשמח את יחידם
נקבעה הפינה
בינות לעיצים
שם קרני השמש חודרים
שילוב מופלא
של פרחים
בשלל קשת הצבעים
מטמירים צאוורם בגאון
אל רקיע לתור
נשמה אבודה שמחה
שהכל נעשה למענה
עת ההשקייה להוות
דמעות עצב מפריחות
אצבע אלוהים
לפרחים מעניקה חיים
לזכר המת
שנשמתו צרורה בצרור החיים
להשלמת המלאכה
בקשה אחת קטנה
כשחיוך מבוייש
מהגנן אבן שיבחר
למרכז ההנצחה
עברו ימים וחודשים
הגנן לדרכו
שכח משימתו
בוקר אחד עת טייל
במדבר הרחוק בנחל לבן
לנקיק פסע
ופתאום אורו עיניו
אבן נפלאה נתגלתה
מייד נזכר במטלה הנשכחה
עם זו הכבדה
בדהרה פעמיו עשה
לגינת ההנצחה
חיוך מבוכה
הניח אבן מדהימה
מוצקה ואצילית
שחור אפור גווניה
פאותיה רבות
ביד אומן טבע מסותתות
אופיה כמו של בני, לחש אב שכול
מהיכן האבן, לחשה אם שכולה
נחל לבן פלט גנן
הורים המומים
חחיווירו הפנים
ידים רועדות נוגעות
כאילו חזרו הימים
לסיפור הנורא
עת בנם נפל
בנחל לבן
