מה בראש שלו
(בבתי הכנסת קראו השבוע את פרשת "תרומה)
בכל שנה,
כאשר קוראים בבתי הכנסת את פרשת "תרומה"
אני תמהה, ולא מבינה,
מה היה בראש שלו - ומה בדיוק רצה.
העם במדבר-
שנים נודדים,
מותשים ורעבים,
משה עולה ויורד - נעלם בהר ל-40 ימים.
שובר לוחות בזעם, נרגע - ומרגיע את הזקנים.
כאשר העם מנסים להבין את המשפטים, החוקים והמגבלות,
נופלים עליהם צווים, הוראות בימוי, והנחיות מאד משונות.
(שמות פרק כה פסוק ג)
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זהב וכסף ונחושת,
ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש עזים...
ועשו ארון עצי שיטים... וציפית אותו זהב טהור...
ועשה כרוב אחד מקצה זה וכרוב אחד מקצה זה...
ועשית מנורה זהב טהור... שלושה גביעים משוקדים,
כפתור ופרח...
ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור, ככר זהב טהור יעשה אותה...
אפילו ליד שולחן עם מחשב וכמובן גם תרגום,
ופירוש של א.ש הרטום,
איני מצליחה להבין מה רצה, למה החליט לשגע את העם,
מה היה בראש שלו, למה זה דחוף, ואיך יכול היה משה להסביר לכולם.
שלא מעניין את האל באילו קשיים נתקלים,
כמה מסובכים חיי היום יום, ומדוע כולם ממורמרים,
הוא רוצה וזהו, ויקוב הדין את ההר,
לא נשמע לו בכלל הזוי, לא משונה ולא מוזר.
איך אפשר להסביר למישהו כל כך חשוב, שיש סדר עדיפויות,
ולא תמיד אפשר לשטוח את כל הבקשות, ולהטיל מטלות.
איך עד סוף הפרק, לא שומעים אף אחד מתרעם,
איך בכל העת הזו, אף אחד לא מתלהם.
אני יודעת כי כל הנחיות וכל החוקים,
נכתבו, בתקופה אחרת, אחרי הרבה מאד שנים,
אבל בכל זאת, בכל שנה - בבתי הכנסת,
עומדים בשיא הרצינות - ומקריאים,
את פרשת תרומה - הזהבים - הנחושת השמנים והבשמים,
כל הדרישות המוזרות שהיו לאלוהים.