לא התפלאתי שדווקא השר עוזי לנדאו הגן על אביגדור ליברמן, כאשר היועץ המשפטי לממשלה הודיע על כך שהוא שוקל הגשת כתב אישום, בין היתר בגין עבירות מרמה בנסיבות מחמירות. לטענת לנדאו, עד שלא תוכח אשמתו של ליברמן בבית המשפט, אין כל מניעה כי הוא ימשיך למלא תפקידים ציבוריים בכירים, לרבות אלו שהוא ממלא עתה, וביניהן ראש מפלגה ("מנהיג"?), חבר כנסת ושר בכיר בממשלת ישראל. זהו אותו עוזי לנדאו שהציע שחברות הגז, בבעלותם של טייקונים ומיליארדרים, ישלמו למדינה תמלוגים נמוכים במידה משמעותית ממה שהציעה ועדת ששינסקי. וכדאי להזכיר שגם הוועדה לא החמירה ביותר עם חברות הגז והלכה לקראתן כברת דרך נאה, בכך שאת התמלוגים ישלמו רק בעוד יותר מעשר שנים. עד אז, כידוע, או שהפריץ ימות או שהכלב ימות, או בעיקר שהחוק ישתנה בלחץ טייקוני הגז, ושיעור התמלוגים יירד. לנדאו או פוליטיקאי אחר כבר יהיו שם מוכנים להבין את הקשיים של אותם טייקונים ולהפחית את שיעור התמלוגים. והם עוד מעזים לטעון, להתבכיין ולהוריד דמעות תנין, שאין קשר בין הון לשלטון. לנדאו גם אחראי להשמטת הסעיף מהצעת החוק בעניין חברות הגז, לפיו חייב הממונה על הגז והנפט במשרד התשתיות להעביר לרשות המיסים את המידע והחומרים הנוגעים למאגרי הגז והנפט, המגיעים אליו תוך כדי מילוי תפקידו. כלומר, הדיווח לרשות המיסים על הכנסות והוצאות חברות הגז יהיה חלקי, ואף אם יהיה בידי הגורם הממלכתי המפקח על חברות הגז, הוא משרד התשתיות, מידע שיאפשר חשיפת הפרות חוקי המסים, הוא לא יועבר לרשות המיסים. וכמובן, זהו אותו עוזי לנדאו, שבהיותו השר לביטחון הפנים, הורה לחוקרי המשטרה שלא לצרף המלצות לסיכומים של תיקי החקירה. ה"מוטבים" היחידים של הוראה זו הם כמובן עברייני הצווארון הלבן הבכירים. על סיום החקירות כנגד עבריינים זוטרים ועל ההמלצות בעניינם, המשטרה גם ככה לא מדווחת לתקשורת. קרוב לוודאי, שגם אילו דיווחה המשטרה לתקשורת על המלצה להעמיד לדין עבריין רקק, התקשורת לא הייתה מפרסמת זאת. נכון, שגם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, תמך בהחלטת לנדאו, אך לא בכל החלטה של רובינשטיין אני תומך. החלטות לנדאו ורובינשטיין בעניין זה ראויות לגנאי. לנדאו כנראה התכוון שאם יהיו פערים בין המלצות המשטרה להחלטות הפרקליטות, למשל כשהמשטרה תמליץ להעמיד בכיר זה או אחד לדין והפרקליטות תסגור את התיק, הציבור לא ידע על כך ולא יוכל לשאול את השאלות המתאימות. או בעברית קלה - לנדאו פעל להפחתת השקיפות, שהיא אחד הכלים החשובים ביותר במאבק בשחיתות. האמירה של עוזי לנדאו שרק הרשעה בבית המשפט היא הפוסלת אדם מלכהן בתפקיד ציבורי, ובייחוד בתפקיד בכיר, וההתעלמות שלו, כמו גם של אחרים, מהתנהגויות שיש בהן פגמים מוסריים ופגיעה בטוהר המידות, כמדד למילוי תפקיד ציבורי, הן חלק מהגורמים המסבירים את ההידרדרות של ישראל בסולם השחיתות בשנים האחרונות. ההבחנה שעושה עוזי לנדאו בין הרשעה בבית המשפט או אפילו הגשת כתב אישום ובין התנהגויות לא אתיות היא זו שמתירה לאנשים שמושחתים על-פי כל קנה מידה ציבורי ומוסרי, אף אם לא ביצעו עבירות פליליות ואף שלא הורשעו בבית המשפט, לכהן בתפקידים בכירים ולהיות הפנים, אם לא לומר הפרצוף, של המדינה. בעניינים אלו יש להבחין בין ידידות אישית ובין תמיכה בבבחירה לכהונה ציבורית או להמשך כהונה כזו של אדם, שהפר נורמות מוסריות ו/או נורמות משפטיות. עוזי לנדאו יכול להמשיך להיות ידיד של אביגדור ליברמן, אם הוא רוצה בכך (אם כי, כנראה, לא ידידות אישית הביאה אותו לעזוב את הליכוד, לאחר שלא נבחר לכנסת ברשימתה, ולהצטרף לעגלת ליברמן). אך, כאשר מדובר בכהונה ציבורית, קל וחומר כהונה רמה, עליו לנהוג באופן שונה. כך, לדוגמא, היו מקרים לא מעטים בהם אנשים, שידידיהם האישיים הורשעו ונכלאו בבית סוהר, המשיכו לבקרם שם, ואיני מגנה אותם כלל. אך מכאן ותמיכה בהם לכהונות ציבוריות - המרחק רב. פסיקת בית המשפט לא אמורה, לא יכולה ולא צריכה להחליף את הנורמות המוסריות בחברה בכלל, ואת הנורמות המוסריות שעל פיהן צריכים אישי ציבור בכירים בפרט להתנהל. בדיוק בשביל זה "המציאו" את המנהיגות. אך, כאשר בכירי הממשל משליכים את הנורמות הללו לאשפה, בעיקר כאשר מדובר בהם עצמם או בעמיתיהם, אנו מוצאים את החברה שלנו כולה מתגוללת במדמנת השחיתות. בפרפרזה על מה שמיוחס לשר החינוך לשעבר, זלמן ארן, עוזי לנדאו תומך באנשים שתיקם נסגר מחוסר ראיות מספיקות ובאלו שהועמדו לדין וזוכו או במקרה זה באדם שעדיין לא עמד לדין, אלא "רק" הוזמן לשימוע בגין כוונה להגיש כתב אישום. בכך הוא פותח את השער בפני מעשים, שיש בהם שחיתויות קלות, שאף אם אינן מהוות עבירות פליליות, עדיין הם מעשים מושחתים, ובכך הוא מעודד את השחיתות.