באתי להכריז על תחילתו של יום,
לתת לאור לגשת אל קרני רחוב,
אני כלום,
אני ההתחלה
וגם הסוף,
אני המילים הארוזות הנשכחות,
ובאתם להתקין לעצמכם קירות,
כדי להישען כשהשעות רעות,
קירות הם כלום,
הם התחלה והם הסוף
ומה שביניהם –
איה הוא שמו?
הרחובות הם מלכותי,
הזוהמה היא שפחתי,
מן הבתים הישנים אני נושם את חופשתי,
הנערות חסרות פנים,
הבחורים עוברים שקופים,
כשהם רצים לאן שהם רצים,
אני אוסף איתי,
מה שהם שוכחים.
אם תראוני תזהוני בקלות,
אך את פני כהרף עין תשכחו,
אני שר בין אבני המדרכות ההן,
צובע רחובות של עיר כמו שלהם,
העיר הזו נוסדה על תל המכאובים,
העיר הזו חוגגת בדמעות תנין,
לעיר הזו הייתה תמיד תשובה אחת,
תשובה אחת והיא: קירות זהב.
הרחובות הם מלכותי,
הזוהמה היא שפחתי,
מהבתים הישנים, תמיד נושמת חופשתי,
הנערות חסרות פנים,
הבחורים עוברים שקופים,
כשהם רצים לאן שהם רצים,
אני אוסף איתי...
הזבל בפחים,
הכי שכוחים,
תמיד הם שייכים,
אז אל תבכו אחי,
ואחותי,
אם אין מי שיזכיר
שהרחובות
הם מלכותי.
- מותאם ללחנו של השיר האיטלקי LA SOLITUDINE בביצועה של הזמרת Laura Pausini.