שינוי פתאומי

יום אחד פתאום אבדה לו הרוח היַלְדִית והוא הִזדקן כאילו בכמה עשרות שנים: כשחלף על פניי ברחוב כמעט לא הִכרתי אותו למרות שאני עוד רוֹאָה שש-שש מִקָרוֹב ורחוק; הוא זיהה אותי ראשון ופלט חיוך מְרוּפָּט וכשסוף-סוף אמר לי שלום זה נשמע ממש כמו פאט מאט; שום דבר לא נראה בו חי לא עיניו ולא גוון עורו שום דבר לא נשמע בו חי אפילו לא נשימתו; ברור שכול זה קרה לו בגלל שאבדה לו פתאום אותה רוח יַלְדִית שמנעה מהזמן להזקין אותו אבל למה היא אבדה לו לפתע בשיא אונו בלי שום סימנים מוקדמים אף אחד לא ממש מבין; כן. יש ניחושים רבים של קרובים ושל רחוקים אבל הניחוש שלי מבוסס על ידע אישי: היה לו מזל נדיר שכול אהבה שקרתה לו הייתה אהבה גורלית והיו לו כאלה רבות ורבות זה יותר משלוש כשמדובר בגורליות (זה כולל כמובן גם אותי ולכן יש לי ידע אישי) אבל יום אחד נגמרה לו אחרונת הגורליות שהן תמיד נדירות ונותרו רק הרגילות שהן שְׁקוּלוֹת וטובות אבל אין בכוחן לשמור אפילו שנתיים-שלוש על רוּח-יַלְדִית ולִדחות באופן על-טבעי כול הזדקנות נפשית (ולא פעם מניסיוני גם הזדקנות גופנית).