ההצלחה אִיתָּה הייתה גדולה עד כדי כך
שהיא השכיחה בקלות את העובדה
שהצלחה גדולה מדי חותרת
כמו טירוף-שקט תחת עצמה;
היו ימים שהיא הייתה קשורה לָאָרֶץ
בעֲבוֹתִים שכאילו אין להתירם
אבל הם נִפרמו בְּהֶרֶף-
עַיִן כשהמזל עצם את עַפְעַפָּיו
ואז באו ימים שהיא הרקיעה
לגובה שגבר על כוח הכבידה
ופִתתה לָשׁוּט לְמרחקים
שאין מהם שום דרך חזרה –
יכולנו בקלות ללמוד מגורלם
של כול מיני כובשי עולם
כמו אלכסנדר, חניבעל, נפוליאון
ולרסן את המזל הטוב בעיצומו
אבל מי זה מֵאִיגָּרָא רָמָא
מוכן לרדת וְלוּ-רַק חָוָק עלוב
בזמן שהשמיים הם הגבול
או כך מִשָּׁם נִדְמֶה
ומה הפלא שאחרי כול הצלחה
מוּפְלֶגֶת מרקיעת שחקים
הנפילה בלתי-נמנעת וכרוכה
בנזקים כה בלתי-הפיכים?
לכן עכשיו ההיסוסים כול-כך גדולים
כשכול התחזיות מראות
שהצלחה אִיתָּךְ תרקיע גם שחקים
וגם תפרוץ גבולות –