כשיצאתי מִמֵּךְ
הייתי אדם חדש:
חם ורך ונוטף
חלב ודבש
ראיתי את העולם
באור אחר
ואני זוכר
שהוא נראה לי כמעט מושלם
ברור כשמש שהייתי מסונוור
אבל את זה אני יכול לומר
רק במבט לאחור
כי בזמן אמת כשהכול בוער
וסוער ומסחרר בלתי-אפשרי
לרדת באופן מסודר
להבדלים שבין חושך לאור
כול זה היה נכון ליום
שבו יצאתי ממך לראשונה
כשלא היה ברור אם הדם
הוא שלי או שלך
ממש כמו שקורה לעתים בזיכרון
של חיילים מקְרָבוֹת
פנים אל פנים.
כיום
כשאני בתוכך פנים אל פנים
או אפילו לְהֶפֶךְ
אני כבר יודע מראש שגם כשאצא
חם ורך ונוטף חלב ודבש
ומלא כוונות טובות
העולם יהיה אותו חרא
ואני כבר לא שם זין עליו
אבל כשלפעמים את שרה
במקלחת שאחרֵי
אֶת "עלי-שלכת" של פרוור
בשלוש וחצי אוקטאבות
אני חוזר במהירות האור ויותר
כמה עשרות שנים לאחור
למקום שבו נִגלה לי לראשונה
צדק פואטי
וכשזה קורה
אני מאמין מחדש
שעדיין בכוחו
של הצדק הפואטי
להפוך את העולם
מחרא שחור
לזהב טהור.