תפילת הדרך

(ארבע שנים להרס עשרים וחמשה בתים בכפר שלם, זבח עולה לאלוהי הממון בפרבר של העיר העברית הראשונה בישראל - תל אביב) כְּשֶאֲנִי יוֹצֵא לַדְּרָכִים מִתְנַגְּנוֹת לָהֶן תָּמִיד מִלִּים שֶאָסַפְתִּי בַּסֵּדֶר שֶלִּי מֵאֲרוֹן הַסְּפָרִים . וְגַם אִם הַסֵּדֶר הִשְתַּנָּה מִדֵּי פַּעַם מֵעוֹלָם לא יָצָאתִי לַדְּרָכִים אִם לא הִלְבַּשְתִּי לְחָנִים לַמִּלִּים שֶקָפְצוּ אֵלַי מֵאֲרוֹן הַסְּפָרִים וּמֵעוֹלָם לא נֶעֶלְמוּ לָהֶן הַמִּלִּים - תַּצְעִידֵנוּ לְשָלוֹם תַּסְמִיכֵנוּ לְשָלוֹם תַּנְחֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְשִמְחָה וּלְשָלוֹם. עָמַדְתִּי הַיּוֹם בִּכְפַר שָלֵם לְיָד עֵץ הַלִמּוֹן , סוֹמֵק הָרִמּוֹן עֲצִיצֵי הַפְּרָחִים וְהַבַּיִת שֶנּוֹשֵם נְשִימוֹת אַחֲרוֹנוֹת , הַבַּית שֶשִּשִּים שָנָה פָּקְדוּ אוֹתוֹ סַבָּא וְסַבְתָּא בָּנִים וּבָנוֹת נְכָדִים וּנְכָדוֹת שֶיּוֹצְאִים הַיּוֹם לַדְּרָכִים כְּשֶכָּל תְּפִלּוֹת הַדֶּרֶך נָעֲלוּ בִּפְנֵיהֶם שְעָרִים , כְּשֶעַל כָּל תְּפִלּוֹת הַדֶּרֶך עָלוּ דַּחְפּוֹרִים וְאַלּוֹת שֶל שוֹטְרִים בְּמִצְוַת מַעֲמַד אֱלוֹהִים שֶׁלּא הָיָה בְּהַר סִינַי וְלא בְּהַר נֶבוֹ . בְּמִצְוַת מַעֲמַד אֱלוֹהים ריק מסיני וַעֲדוּי בְּהוֹן עָלוּ עַל כְּפַר שָלֵם אַלָּה וְדַחְפּוֹר לָשִים קֵץ לְנִיחוֹחַ הַלִּמּוֹן וְהָרִמּוֹן לָשִים קֵץ לֶאֱלוֹהֵי הַר סִינַי וְנֶבוֹ. (בימים אלו מלאו ארבע שנים להרס חיים בפרבר של העיר העברית הראשונה. ב-25.12.2007 נהרסו בכפר שלם חייהם של עשרים וחמש משפחות, שחיו במתחם רחוב משה דיין מאז 1948-49. תוך שעות ספורות נהרסו בתים וחצרות, שבילים ופינות מרוצפות, עצי לימון ורימון, עציצים ושיחי גת. תוך שעות ספורות נהרסו ששים שנות חיים, כי היה צורך לעלות זבח עולה לאלוהי הממון, לאלוהים שפסח על הר סיני והר נבו, לאל מצורע, שמחייב את ישראל להפריט את עצמה לדעת ולהביא מיד לקבורה את הסולידאריות החברתית. בכאב אנו מציינים את חרפת ההרס, כשראש עירית תל אביב, רון חולדאי, אינו רואה במנושלים כתושבים שהוא אחראי להם, כי הוא וההון כרתו ברית אחים.