מיליון מילים

לאנה המלאכית 1 עדיף לכתֹב לעצמךָ ולהִשאר ללא קהל, מֵאֲשֶׁר לכתֹב לַקהל ולהִשאר ללא עצמךָ כתב המשורר בדידותי לא לבד. לי יש קהל של מִליון מלים צופות בי בִּשקיקה על מסך שחור. מיליון מלים אמרתי אף פעם לא טועים ברור לא רְבבה התִּמהון נפער כמו תהום. אֲפִלּוּ לא אֶלף מלים כמו פֶּרח בַּר השוּרות נפתחות לְמלים החלון פותח צֹהר אֶל הבדידות אֶל השירים חולפות על פניִךְ כְּעיר שׂרוטה נפער כמו חלום על חוף שפתֶיהָ בְּגאוּת ספל התה. אני מדברת בִּלְשון כתיבה וכותבת בִּלְשון דִבור בְּבית הקפה. חתול מנַגן על קלידֵי הפסנתר. אפלו לא מאה לא עֶשר מלים ורֻדות צובעות אֶת השקיעות בָּאֲגַם את השתיקות בַּמים מאחורֵי הוילון הבָּהיר. אֲפִלּוּ לא מלה אחת כמו צפור הדממה יורָה 2 הַאִם אֲנִי כלב שחור בַּחֲלומה של סככה שכֻּלה עינים כמו מלאך המָות או סככה בחלומו של כלב נובח בלי הפסקה. החלון פותח צֹהר אֶל הדממה אֶל הבדידות צובע את השקיעות בַּנהר. שַיֶּרת המלים עוברת על הספסל בתחנת האוטובוס אֶל בית הקפה. הַשֵּם שפתַי תפתח בָּעֲרָפֶל. 3 הַאִם אֲנִי חתול שחור בחלומו של שק צללים אפֹר הֵגיח באישון לילה מתוך גופי הקרוע בַּחלון. עכבְּרי אי הוַּדאות צפים במֹחי הבָּהיר. מנגן חֶרֶשׁ בְּאצבעות רכות על קלידֵי פסנתר או שק צללים בַּחלומו של חתול שחור מיַלל בפנת הרחוב. מביט בי כמו לטאה ירֻקת עינים. חולף על פנַי כְּעיר שרוטה. רוח קרה נושבת בגבִּי הרועד אל קרקעית ספל הקפה. 4 המלים רוקדות בלי ניע כמו חתול שחור עבר בין עינַי בבית הקפה. כורעות ברך בזקיפה על הדשא לוחשות כיללה נושרת בת שנים מהעצים מנגנות באצבעות רכות על קלידי פסנתר שפתַי החתומות כספר החתום. מהי בדידות אַתְּ שואלת אותי בַּלילות הקרים בין הספלים הלבנים קוראת בַּקפה בַּסדנה לשירה. הדֶּשא של חיוכֵךְ ירוק יותר. 5 שירת חיי בְּאמצע נפסקה כתב המשורר חיים נחמן ביאליק. שירת חיי לא נפסקה, אמרתְּ כי היא עוד לא התחילה כמו פֶּרח בר בָּאביב קוטפת שושנֵי חרדה על שפת הנהר בין שפתֵי הרעדה בלי מלים בבית הקפה. ריח נעֲנע ספל התה.