אף אחד מארבעת המתמודדים הרפובליקנים מול הנשיא אובמה לא ממש "תופש". רומני, מושל מסצו'סטס לשעבר ומי שניהל בהצלחה מרובה את אולימפיאדת החורף של 2002 (הוא גם איש עסקים מצליח בעל הון עצמי של כ-200,000,000 דולר) הוא אומנם המוביל אבל יש בו משהו שגורם לאנשים לא להאמין לו. הוא איכשהו לא עובר מסך בכלל.
תיאוריה מעניינת המסבירה מדוע הוא אינו עובר מסך טוענת לכך שהוא 'מורמוני בארון'. כלומר, ידוע שרומני שייך לפלג הנוצרי המורמוני, אבל הוא מתעקש לא לדבר על זה בכלל. אז הטענה היא שהוא חינך את עצמו לא לדבר על הנושא המאד מאד חשוב הזה בחייו כדי להתקבל כנציג ה'זרם המרכזי', בעוד ששזה מה שפוגע ביכולת שלו להיראות טבעי ונינוח על המסכים השונים. או, לחליפין, יכול להיות שהוא פשוט בן-אדם לא נינוח. מכל מקום לא מספיק רפובליקנים רוצים בו.
ריק סנטורום – יותר מידי דתי
ריק סנטורום, שהיה נציג פנסילבניה בסנאט בשנים 2007-1995, נמצא על הצד השני של הסקאלה מבחינת היחסים שלו עם הדת. הוא מאד דתי, הוא אומר את זה, הוא מוכן לשתף אותנו במה שקורה בחייו הפרטיים והוא גם קצת מפחיד. לאמריקנים יש כרגע דיון קולני בנושא אמצעי מניעה. מסתבר שהחוק שהועבר בנושא ביטוח בריאות לכולם - חוק שכל המועמדים הרפובליקנים מבטיחים לבטל אותו ביום הראשון לכהונה אפשרית של כל אחד מהם כנשיא - כולל סעיף המחייב מוסדות דת המספקים במקביל גם שירותי בריאות, לכלול בשירותים אלו מתן אמצעי מניעה, הפלות ועיקורים.
סעיף החוק הזה הקפיץ הרבה נוצרים, שהדת שלהם אוסרת שימוש אמצעי מניעה, הפלות ואולי גם קיום יחסי מין לפני הנישואין. התחילה מלחמה קטנה וריק סנטורום שנמצא בצד הימני שלה, גורם לאנשים לחשוש שהוא יאסור על מכירת אמצעי מניעה אם הוא יהפוך לנשיא.
ניוט גינגריץ' - משופשף מידי
ניוט גינגריץ', נציג מדינת ג'ורג'יה במשך 20 שנה ודובר בית הנבחרים בין 1999-1995, הוא פוליטיקאי משופשף. למעשה הוא נתפש כקצת יותר מידי משופשף, יש בו משהו דקדנטי שהאמריקנים לא מתחברים אליו. באחד הדיונים הטלוויזיונים המועמדים השונים נתבקשו להסביר כיצד נשותיהם תתאמנה כל אחת בתורה לתפקיד הגברת הראשונה. גינגריץ' אמר באירוניה עצמית שכל אחת משלושת נשותיו הייתה מתאימה בּוּל. גינגריץ' נשוי בפעם השלישית, וגירושין הן עניין מקובל בארצות הברית וחוקי לגמרי, ובכלל, הבן-אדם הוכיח שהוא מסוגל לצחוק על עצמו. ובכל זאת זה לא אמריקני. צָדקה מדונה כשהיא אמרה שהאמריקנים לא מבינים אירוניה ("Americans don’t do irony” במקור).
רון פאול – לא מבין את אמנות הפשרה
ורון פאול, הרביעי והאחרון מבין המתמודדים, אידיאולוג "טהור מידות" ידוע, שיש לו מאמינים רבים - הוא נציג בית הנבחרים מטעם טקסס מאז 1997 – ומי שרץ זו הפעם השלישית לנשיאות. פאול כתב ספרים שמפרטים את האידיאולוגיה שלו; הוא ההיפך הגמור מסטריאוטיפ הפוליטיקאי שמשנה את דעתו כדי להתאים את עצמו לדעת הקהל המשתנה. מצד אחד זה מושך, ומהצד השני פוליטיקה היא הרי אמנות הפשרה, והיחס בין מספר הצעות החוק שפאול הגיש (מאות) לבין אלו שהפכו לחוק רומז לכך שאולי פאול עצמו לא יודע את זה.
מומעד רביעי - חיצוני
אז עכשיו אומרים שיכול להיות שהמועמד הרפובליקני לנשיאות לא יהיה מישהו מבין הרביעיה הזו בכלל. תהליך הבחירות המוקדמות, הפריימריז, אינו מחוייב על-פי החוק האמריקני ונתגבש בהדרגה על פני מאתיים השנה האחרונות. בתחילת המאה ה-19 מועמדים היו נבחרים לעתים קרובות בצורה כוחנית ומאד לא שקופה. באמצע המאה ה-20 עדיין התייחסו לפניה לקהל הרחב לשם בחירת מועמדים, קודם לוועידה הארצית בה נבחר נציג המפלגה המוביל, באמביוולנטיות (קראו לזה אז "תחרות יופי"). כל עניין הפריימריז השתרש רק אחרי הבלגן שהיה בוועידה הארצית הדמוקרטית ב-1968, כלומר לא כל כך מזמן.
אז יכול להיות, בגלל זה שאובמה הוא נשיא בעל אידיאולוגיה מאד לא מרכזית שלהרבה אנשים קשה להשלים איתה, ומשום שאין מועמד רפובליקני ראוי כרגע, יכול להיות שברגע האחרון ינצח מבחוץ מועמד חדש-ישן שלא רץ כרגע. מבחינה חוקית זה אפשרי ויש טוענים שיכול להיות שזה מה שיקרה.
