יֵשׁ לִי תַּדְמִית מַבְטִיחָה
בְּדֶרֶךְ כְּלָל,
כָּךְ שֶׁאֵין בְּעָיוֹת בַּמַּעֲבָר.
עַל הַמֵּצַח
בְּאוֹתִיוֹת בְּהִירוֹת
רְשׁוּמִים הַסְּטַנְדָרְטִים:
אִשָּׁה נְשׂוּאָה
נָאָה
צִפָּרְנַיִם קְצוּצוֹת
בְּגִיל הָעֲמִידָה
כּובָע מְנוּמָר
נִינוֹחָה לֹא מְתוּחָה
נַעֲלֵי עָקֵב סְגוּלוֹת
מְעִיל עוֹר
הַשְּׁאֵלָה: "אָהָה, אַת לֹא נְשׂוּאָה?"
וּמִכָּאן הַמִּצְוָה הַצְּפוּיָה:
"הַלְאָה, עִבְרִי לִישִׁיבָה.
הַבָּאָה בַּתּוֹר!".
פַּעַם הִפְשִׁיטוּ אוֹתִי כָּלִיל
בְּהִיתְ'רוֹ. בַּמַּעֲבָר
עָמַדְתִּי מוּל הָאוֹר.
כָּל תָּא וְכָל תֶּפֶר נִבְדַּק.
צִפְצוּף מַתָּכוֹת
צָמִיד מְיוּחָד עַל פֶּרֶק הַיָּד
וְנִדְמֶה וְהָיָה
לִכְּלִי חַד. כָּךְ עָמַדְתִּי
מוּל הַתּוֹר וְחִבַּרְתִּי רֶצֶף אֵרוּעִים
עֲלִילָה חַבְּלָנִית שֶׁתַּתְאִים לַצִפִּיוֹת.
צֵא וּלְמָד
אֵיךְ פֶּרֶק אֲמוּר לִהְיוֹת.