"משמרות הצניעות"

מישהו שומע? אימא? אבא? אלוהים? לא שערתי לי מהי קיצוניות עד שהגבתי לתומי לשיר שכתב 'שמאלני - מסומן על-ידם. ואני קוראת שירה כהרגלי בלי לשים לב שאני שוקעת בבוץ טובעני. לא שערתי לי שהדלק יפרוץ מן השמיים והאדמה תירק אש ורעמים ואני אהפוך לזבח. ומאותו הרגע הם היודעים עליי הכול גם אם בחיים לא הכרנו ואני וה'שמאלני' (שאינני מכירה) "צמד חמד" וכל מה שכתבתי אי-פעם בשירים יסומנו כנקודות ציון במציאות הפרטית שלי - בידיהם. כמו למשל "כלבים מזדיינים" שיוצאו מעתה והלאה מן ההקשר וגם המילה המסכנה: "ויברטור". הכלי האמנותי הזה שיוצא אל מחוץ לשיר ויועבר בהוד ובהדר לאמצעי פרטי שלי שומו שמיים - בעיניהם. פתאום הבנתי עד כמה הם לא קוראים שירה (והשירה בעיניהם נעצרה אצל שלושה משוררים קלסיים שהם מציינים לטובה). פתאום הבנתי עד כמה הם לא מבחינים בין מציאות שירית למציאות אמיתית. פתאום הבנתי עד כמה האלימות לחם חוקם ובשם האלוהים תרוץ הבוטות. לתור בין האותיות ולהשגיח: "האם ימין?" "האם שמאל?" ירוצו הקללות לאתר "מילים מופקרות" בעיניהם. כי רק זה חשוב - בעיניהם. ואני הפכתי קציצות או אולי רצפה (אתם יכולים לתאר לכם באיזו שפה) תחת שיר שכתבתי לאדם שכבר נפטר. ואני חשבתי שליראי שמיים אמור להיות כבוד. והשורה האחרונה? הם לא מבינים כמה אנשים הם מפסידים, אם כבר מביטים בעיניים פוליטיות.