הַיּוֹם הָיָה חַם, כָּרָגִיל
וְאִחַרְתִּי לְעוֹד אַחַת מֵאוֹתָן הַפְגָּנוֹת
שֶׁאֵינָן מַעֲלוֹת אוֹ מוֹרִידוֹת
אַחַר כָּךְ בְּמִסְעָדָה
אָכַלְתִּי יוֹתֵר מִשֶּׁהָיִיתִי רָעֵב
רָצִיתִי לְעַשֵּׁן
וְלֹא הָיוּ סִיגַרְיוֹת
מַה שֶׁחָזָק מֵאִפּוּק
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם
אֲנִי מְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן
מַמְתִּין לָהּ שֶׁתִּתְקַשֵּׁר
הִיא בְּמָקוֹם אַחֵר
וַאֲנִי מְבַזְבֵּז
כְּאִלּוּ חֹפֶשׁ
מָחָר אֲנִי נִבְחָן
כְּמוֹ בְּרֹב הַיָּמִים
נִרְאֶה לִי שֶׁעָיַפְתִּי
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ בְּעַצְמִי
בְּלִי לְהוֹכִיחַ כָּל פַּעַם
כַּמָּה אֲנִי שָׁוֶה
לְהַנִּיחַ שֶׁפָּחוֹת
וְלִכְעֹס
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם
אֲנִי לֹא יוֹתֵר
חֹשֶׁךְ בַּחוּץ
פָּחוֹת אֲנָשִׁים סְבִיבִי
אֲנִי לֹא יוֹתֵר
אֲנִי מַרְגִּישׁ פָּחוֹת