שילוב מנצח

האהבה אליה לא הייתה תלויה בְּדָבָר זה או אחֵר כי הצטיינה בדברים רבים שאֶת כולם אני זוכר למרות שזמן רב עבר מאז שהייתי בִּפְנִים איך אני זוכר את כולם? כי כול דבר ודבר היה מַאסְטֶר-פִּיס בפני עצמו כמו הציורים של ואן-גוך או גוגן או גויה או במילים אחרות: מושלם! האהבה אליה לא רק שלא הייתה תלויה בְּדָבָר ולא רק שלא בַּטְלה כשבָּטַל דָבָר (כי תמיד היה דְּבַר-מה נוסף) היא גם לא בִּטלה שום שׁוּרָה ולא קִלקלה שום שורה כי ידעה שהיא לעולם תועדף איך ידעה שהיא לעולם תועדף? את זה צריך לשאול לא אותי אלא אותה אבל עובדה שידעה עובדה שאחרי כול השנים אני לא שוכח אותה אפילו לרגע לא כשאני רחוק בחוץ ולא כשאני עמוק באיזשהו פְּנִים אחֵר האהבה אליה מִפְּנֵי שלא הייתה תלויה בְּדָבָר שׂמה זין על מנהגי החברה ושׂמה זין על מצווֹת הדת ולא אחת ולא שתיים נתנה חֵילה לאהבות הקודמות והבאות כאילו הן אחיות לָנֶּשֶׁק איך יכולות להיות אחיות לָנֶּשֶׁק או לחשק או לקשר או איך שיקראו לזה כשמדובר בניגוד עניינים מובהק כשבאופן טבעי אמורה כול אהבה לחתור ולקעקע השכם והערב האחת את אוֹשְׁיוֹתֶיהָ של האחרת איך אפשר שהיה-הווה-ויהיה אחרת? האהבה הזאת הייתה מבוססת על שילוב מנצח של כְּלֵי-זין גשמיים ורוחניים ותחת אושיות כאלה אי-אפשר לחתור ואושיות כאלה אי-אפשר לקעקע לא מבחוץ ולא מבפנים.