תַּעְתּוּעִים

מה שֶׁנִרְאָה שָׁם ואז שֶׁקָרָה הוא פרי הדִמיוֹן של מי שראה כי הייתה התקרבות והייתה נגיעה אבל לא הייתה, למשל, חדירה מה שניראה שם ואז כמו בגידה בכול אשר יקר היה היה רק אובדן חוש הכיוון שגרם לעיכוב לא צפוי בַּשִׁיבָה מה שהיה היה ידידות שֶׁכפֶסַע בינה לבין אהבה אבל הַפֶּסַע לא נעשה והקו האדום מעולם לא נֶחֱצָה מה שהיה היה בִּשליטה של הַשֵּׂכֶל הקר והמחושב על רגש חסר כול הבנה במה שעלול לצאת מִשְּׁליטָה מה שהיה היה בִּזמנו מעורר ת'דמיון מפתה ת'דמיון ליצור מציאות אלוהית חדשה כמו זו שהייתה בימי בראשית אבל הדמיון התאהב בעצמו ודבק בעצמו וריצה את עצמו ושום דבר ממשי לו יצא מאותה עוֹרְרוּת עצומה כך שאין מה לבוא בשום טענות לא למי שדִמיין מה שלא היה לא למי שדוּמיין שעשה מה שלא אז אם יש בעיה – היא פשוט מדומה.