נְעוּרַי חָצוּ תְּהוֹמוֹת בְּתוֹךְ אֵשׁ
הַיּוֹם אֵין לִי אֵשׁ לַחֲצוֹת אֶת הַמַּיִּם .
דָּלְקְתִּי אַחֲרֵי שֶׁמֶשׁ מִתְרַחֶקֶת
הַיּוֹם אֵין לִי שֶׁמֶשׁ לָנוּס מֵאֲפֵלָה מִתְקָרֶבֶת .
אַלּוֹן מִתַּמֵּר מַרְקִיעַ מֵעַל רַעֲפֵי שַׁחַק
הַיּוֹם הִשִּׁיר מֵעָלָיו אֶת עַנְפֵי רַעֲפָיו
פּוֹרֵר אֶת מַחַלְפוֹת צַמָּרְתוֹ וְאֶת שַׁעֲלָיו
נוֹתַר גֶזַע שָׁחוּחַ נוֹפֵל מִשֳּׁרָשִׁים שֶׁהִלְבִּינוּ
בְּשׁוּלֵי תְּלָמִים חוֹרְשִׂים חֲרִיצֵי שָׁדֶה כָּבוּי בְּפָנָיו שֶׁדָּהוּ
חֲרִיצֵי שָׁדֶה יְתוֹמִים מִיַּעַר הוֹמֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִים
אֵיפֹה הָעֵצִים כֻּלָּם , אָנָא הָלְכוּ ?
אֵיפֹה הַצַּמָּרוֹת כֻּלָּן, אָנָא הָלְכוּ ?