מֶרְחַב-מִחְיָה

לאורך שָׁנִים צִימצמתי בלי הרף שָׁקוּל וזהיר אֶת עצמי בתוכך במשך הזמן מבלי שתרגישי נוצרו די תנאים לניתוק בלי כאב כך נהפכנו לִמְנוּתָקִים בלי שטיפה אחת של דם נשפכה תוך כדי פרידה מִשׁוּם אֵבֶר חיוני. מבט לאחור חושׂף שעשיתי אֶת מה שהיה צריך לעשות כי שנינו חיים אֲת שָׁם ואני פה חיים די שלמים ורואים די בטוֹב. לא הייתה שום דרך אחרת לצאת שפויים ובשלוֹם מאותה אהבה סוערת שמילאה אותנו עד הסוף שעברה לנו על גדותיה ולא השאירה שום מקום עד קצה האופק מִסביבנו לשום דבר מִלבדה. לולא הצימצום לולא הניתוק אז היינו גומרים אֶת מרחב המחיה. כך שנינו חיים חיים די שלמים ורואים די בטוב (כך נדמה לפחות).