אִם לֹא

אם לא יכולת לחיות בלעדַי (ונשבעת שזה חוסר-יכולת נִצְחִי) אז איך זה שאת חיה בלעַדי ולא יום אחד – כבר שָׁנִים ואם כן יכולת לחיות בלעדַי וזה כבר מוכח וזאת כבר עובדה אז למה איימת אז שאם אלך חייך יהיו מותך? והיית משכנעת עד כדי כך שאני שמטיל ספק גם במדע לא מצאתי אפילו סיבה בּוֹדֵדָה לא להאמין לך! מִסתבר שוב ושוב שהאהבה היא בשום אופן לא ענף במדע כי אין בה חוקים והיא לא הגיונית וּמְלֵאָה טעויות במצב הדברים! היום במבט ארוך לאחור (וראיתי אותך בזמן-אמת מכול הצדדים וְלִפְנַי וְלִפְנִים) ברור שטעיתי אז כמו טירון כשדאגתי-יָרֵאתִי-חָרַדְתִּי-יָגוֹרְתִּי שבאמת לא תוכלי לחיות בלעַדי ונשארתי איתך כול זמן שהתאים לָךְ להיות אִיתִּי וזה סוג די נדיר של אהבה: לא עד שהמוות יפריד – אֶלָּא עַד שפתאום תֵעָלֵם-לה אותה הסיבה לַחְשׁוֹשׁ מפניו וכשקמת והלכת מרצונך החופשי הטוב או הרע או הסתמי הבנתי פתאום שכול השנים הייתי יכול להיות חופשי ולקום וללכת בלי לחשוש שֶׁיקרו אחרַי דברים נוראים שקורים כשאחד הצדדים לא יכול לחיות בלי השני – אז טעיתי! טעיתי טעות אנוֹש אבל איך יכולתי לדעת מראש שהאיום לא היה אמיתי או אמיתי רק באופן זמני אבל מה הסיכוי להבדיל ביניהם ומה כבר שווה ניסיון קודם גם אם הוא רב כמו שלי עכשיו כשמדובר באהבה?