כמו באגדות

כשהִגַּשְׁת לי פתאום בסופו של יום אֶת שפתייך העליונות ידעתי שקָרֵב הלילה שֶׁבּוֹ תגישי פתאום כמו באגדות גם תַ'תַּחְתּוֹנוֹת והלילה ההוא הִקדים את זמנו גם זה כמו באגדות אֲבָל כבר הייתי מוכן לקראתו כמו שמוכן על סוסו הלבן אביר מהאגדות אחר-כך הכול התנהל כְּסִדְרוֹ גם בימים וגם בלילות: לפעמים באתי על סוס לבן לפעמים על חום או אפילו שחור אך כולם סוסים מהאגדות והִרכבתי אותך והִרכבת אותי והדהרתי אותך והדהרת אותי ימים ולילות כמו באגדות מֵעבר לשִׁבעה הרים ושבעה גֵּיאָיוֹת ושבעה אגמים ושבעה נהרות ושבעה ימים (סוד הצלחה של כול דבר טמון בהדדיוּת) כך דהרנו עוד ועוד בלי לֵאוּת לאור היום ובמחשכים בכול דרך דמיונית עד שכמו שקורה בַּמציאוּת נגמרו לנו כול הסוסים... ולמרות שמאז חלפו כבר שנות דור עוד מוקדם עוד מוקדם עוד מוקדם לסכם כי בכול אהבה כמו באגדות יִתָּכְנוּ דברים חסרי כול היגיון גם בגיל מתקדם... מה שמדהים בכול העניין וגם זה כמו באגדות שביני לבינךְ פַּעַר שנות-דור כאילו במשך מירוץ עִם הזמן הִצטמצם ונִסְגַּר מֵעַצְמוֹ וכך הִסתדר שלשנינו כבר אין שום סיבה לקנא ולחשוש שלמרות שדְרָכֵינוּ מזמן נפרדות נשכח זה את זו ונלך לחפש אהבות חדשות.