קוֹל הָמוֹן

כשהיינו עושים את זה אז בימי הסער והפרץ שלנו כשהכול היה חדש ונועז ובקושי ישנו ובקושי אכלנו כדי לנצל כול רגע לאהבה שָׁאַגְת כמו לביאה נָהַמְת כמו דובה הֵרְַעְת כמו פילה עָרַגְת כמו אַיָּלָה זָרַדְת כמו זאבה יִלַּלְת כמו שועלה הִתְיַפַּחְת כמו נְמִיָּה צָחַקְת כמו צָבוֹע לִהַגְת כמו קופה חִרְחַרְת כמו נָאקָה צָנַפְת כמו סייחה צָהַלְת כמו סוסה נָהַקְת כמו אתון גָעִית כמו עגלה פָּעִית כמו עז חָנַבְת כמו כבשה נָחַרְת כמו חזירה נָבַחְת כמו כלבה רִמְרַמְת כמו חתולה גִּרְגַּרְת כמו שְׁפַנָּה צִיַּצְת כמו עכברה רִשְׁרַשְׁת כמו קיפוד צָרַחְת כמו עורב רָעַמְת כמו נשר צִפְצַפְת כמו נץ קֵהַקְת כמו חסידה סִלְסַלְת כמו זמיר הָמִית כמו יונה תִּרְתַּרְת כמו תוֹר גִּעְגַּעְת כמו אווזה נֶאֱנַחְת כמו אוח נָשַׁפְת כמו תִּנְשֶׁמֶת זִמְזַמְת כמו דבורה צִרְצַרְת כמו צרצר קִרְקַרְת כמו צפרדע לָחַשְׁת כמו נחש והיו עוד המון קולות שלא הצלחתי לזהות בגלל הסער והפרץ והשָׁאוֹן בשמיעה חוזרת מהזיכרון גם אחרי שהִשְׁתַּתַּקְת ונדמת ותָהִית ובָהִית רגע ארוך כמעט נִצְחִי לשום מקום עד שחזר לעינייך מבט מציאותי ושאלת בקול אנושי איך הייתְּ והִנהנתי לפחות עֲשָׂרָה הנהונים בצרור אחד שזה כאילו עניתי "חַיָּתִית" כי היה ברור שמדובר בשאלה רטורית של נְמֵרָה... ולמרות שֶׁשָׁנִים רַבּוֹת לא ראינו זה לזו אֶת הלבן בעיניים כי הכול כבר כול-כך רחוק אני מדמיין לפעמים שֶׁאַתְּ עדיין כזאת.