שָׁוֶה לִשְׂרוֹד

כול הנשים שאהבתי כולן למעט אחת היו טובות-לֵב טובות-שֶׂכֶל וִיפוֹת-תּוֹאַר באופן מובהק כול הנשים שידעתי היו דַּעְתָנִּיּוֹת אבל זה לא מנע מֵאִתָּן לאבד ראש באהבה – אבל איזה אהבות חוץ מֵאֵלֶּה שגורמות לאבד את הראש שווה לשורר עליהן שירי כיבוש או לַמְרוֹת שזה סוג של אבסורד: לשורר שירי הִכָּבְשׁוּת והליכה לְגָלוּת בְּשִׂמְחַת הִישָׂרְדוּת... יש נשים שהן עד כדי כך טובות חכמות ויפות שכבר תוך כדי מִשְׁכָּב מתנגן לך שיר בראש ולא רק ששווה לשורר עליהן: כמעט אִי-אֶפְשָׁר שלא לשלוח יד מִן החור ישר לְעט או מיקלדת כך בדיוק המצב אִתָּךְ : שום תקופת צינון לא דרושה כדי שהכול יתגבש לדבר הכי טוב שֶׁיש.