לא אחזור עכשיו על ספורים מוכרים,
איך נהרגו אביו ואחיו ב-1917 ,בבאר שבע, בזמן הטורקים.
על הילד, שהלך יחף לבית הספר, בתל אביב, בחולות,
הנעליים קשורות על צווארו, וכך הן נשארות,
חדשות, נקיות ומצוחצחות.
אספר רק סיפור קטן,
שאולי אינו מוכר לכולם.
לא תאמינו על החנון, אבל כשגרשון היה צעיר, עלם חמודות,
הוא רכב מתל אביב לירושלים על אופנוע, הרשים את הבנות.
היה לו אופנוע מצוחצח ומבריק,
גבר מרשים, ברלנטין בשיער השופע, קזנובה מדליק.
גניה רייצ'וק, הגיעה מפולניה, ללמוד באוניברסיטה על הר הצופים,
בחורה רצינית וחרוצה, אותה האופנוע בכלל לא הרשים.
מיד כשהתחיל גרשון בחיזורים,
וניסה לכבוש את ליבה, בפוזות ובדיבורים,
היא הציבה לו תנאי מאד אכזרי,
או האופנוע או אני.
אם החנון היה עומד על שלו, ואינו מוותר,
כולנו היינו מדליקים הערב נרות במקום אחר.
הרבה שנים עברו, והאופנוע כבר הפך בוודאי לגרוטאות,
אבל בחנוכה, כשמדליקים את הנרות,
אסור לנו לשכוח גם את הנס הפרטי שלנו.
אם האופנוע היה מנצח, מה היה איתנו, עם כולנו?
במהלך כל השנים, אנחנו רואים ומשתהים,
איך אפשר להיות תמיד מרוצה, עם פנים מחייכים.
איך אף פעם אינך מתלונן ואינך מחמיץ פנים,
איך תמיד הכל בסדר, ואין טענות כלפי אחרים.
אני זוכרת, איך סבתא גניה תמיד הייתה צוחקת ומסבירה,
כי בשבילך, לא משנה מה מבשלים, מספיקה אפילו סוליה,
זכית לכך, אומנם לא בטעות אלא בכוונה תחילה,
ובתכנון שלך ושל אימא, אתה ראש השבט, וכאן המדורה.
כל בני המשפחה גרים סביבך,
אתה מוקף תמיד בדאגה ובאהבה.
עת לתת ועת לקבל, מכל אוהב,
ואתה, נתת תמיד, עם חיוך ועם כל הלב,
אף פעם לא חשבת רק על עצמך,
אף פעם לא פעלת לפי מתווה- הבוחן, מה יותר טוב בשבילך.
עיניים בהירות כחולות,
תמיד קורנות ומאירות,
מי היה מאמין כי לפני כמה שבועות, במשחק רמי- בקלפים,
הצלחת לנצח את מולי בחמישה מתוך שמונה משחקים.
איך נשארת לוחם שאינו מוותר,
ואת חוקי המשחק, עדיין זוכר.
לכבוד יום ההולדת , עברתי על הרבה אלבומים,
לאתר תמונות מעניינות למצגת – מטיולים, חגיגות ואירועים.
לפי הדמויות המופיעות בתמונות- ניתן לראות כי עברו הרבה שנים,
אבל אתה נראה בכל התמונות- כאילו הזמן עמד מלכת. ודברים אינם משתנים.
מלח הארץ, גזע נפילים.
אנשים כמוך, כבר לא מייצרים
נרים כוסית ונאחל לך - סבא גרשון, עוד המון שנים טובות,
מוקף בכל המשפחה האוהבת, ילדים נכדים נינים חתנים וכלות.
מי כמוך בסבאים.
מי כמוך בסבאים.
וכולנו אותך אוהבים.
אי-אפשר לחגוג לגרשון, יום הולדת מאה,
מבלי לברך את לוסי, המטפלת המסורה.
במהלך 12 שנות עבודתה,
הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה,
ביחד הם צופים בהתרגשות בטלוויזיה, בכדור רגל ובכדור סל
משחקים בקלפים, בשש בש ובעוד משחקי מזל.
מבלי להמעיט בטפול המיוחד והנהדר של הילדים,
בוקר וערב אנחנו צריכים להודות לעובדים הזרים.