חובת השתיקה

בימים שהיית מאהבת נתת את עצמך בלי שום סייג בלי לחשוב מה יהיה מֵעֵבֶר למצב שאליו נקלעת והיה לך כול חופש לצאת בכול עת מאותו המצב אֲבָל אַתְּ נִשְׁאַרְת לְאַהֵב מִסיבות השמורות איתךְ שמורות מִלבד האחת שאותה לא הצלחת להסתיר והיא שאָכֵן אַתְּ אז בֶּאֱמֶת אהבת אותי ואהבת אז עד כדי כך שהיה ברור כמו קבר: אהבה בסד"ג כזה לא תיתן לְעולם מְנוּחָה והיא עד היום לא נותנת להגיד לה: "שלום ותודה שהיית בזמנךְ מהממת עד אובדן כול חוּשֵׁי המידה וגרמת לנו אז בְּצֶדֶק ללכת 'לקטוף אֶת היום' שֶׁהיה אז רחוק מֵעֵבֶר לכול היגיון – בְּצֶדֶק כי הִתְאַהֲבוּת שכזאת עד מֵעֵבֶר לראש היא הרי הדבר הכי טוב שקיים ביקום אבל גם לַדָּבָר הכי טוב יש סוף בסופו של דָּבָר וככול שֶׁדָּבָר טוב יותר כך הסוף הוא הרבה יותר מר וכך אהבה כה טובה התהפכה והפכה לאויבת מוטרפת חסרת-פשרות שֶׁיֹורָה על-מנת להרוג ולזה צריך לְהַסְכִּין ועם זה צריך לחיות ולזה אנו חייבים להתאים את עצמנו בלי סוף עד הסוף.