מטה הסדר הקיבוצים ושישה בנקים תובעים 104.4 מיליון שקל מהמדינה, רשות מקרקעי ישראל והרכבת, במחלוקת על שימוש בקרקעות שהחזיק למדינה קיבוץ נצר סירני. התביעה הוגשה (13.10.24) לבית המשפט המחוזי בתל אביב בידי המטה, בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק מזרחי, הבנק הבינלאומי וחברת אס.ג'י אחזקות טקסטיל (לשעבר הבנק לפיתוח התעשיה). מטה הסדר הקיבוצים הוקם ב-1990 למימוש ההסדר שנועד למנוע את קריסתם של עשרות קיבוצים, שנקלעו לחובות של מיליארדי שקלים. בין היתר, חלק מהקיבוצים החזירו למדינה קרקעות שחכרו ממנה לצורכי חקלאות והיא יכלה להפשיר אותן לשימושים אחרים, וכך לממן את פרעון מקצת חובותיהם. הבנקים ויתרו על שעבודים על קרקעות אלו, כנגד קבלת 17.55% מהתמורה בעדן. בתביעה נאמר כי נצר סירני (בין רמלה לרחובות) הצטרף להסדר בשנת 2000 והחזיר למדינה 1,040 דונם באזור רג"מ (רמלה-גור-מודיעין). ייעוד מחצית מהקרקע - על-פי תוכנית שכבר הייתה קיימת - היה אזור תעסוקה מטרופוליטני ענק ומימושה היה מקור מרכזי להחזר החוב של הקיבוץ, שהיה חייב לבנקים (בערכים ריאליים) כ-500 מיליןו שקל. לטענת המטה והבנקים, המדינה ורמ"י הפרו את ההסכם, כאשר דחפו להקים בשטח מתחם תחזוקה ותפעול (דיפו) של הרכבת. לדבריהם, בשנת 2011 - שנה לאחר המועד עליו דיברה רמ"י להתחלת שיווק קרקעות נצר סירני - החלה הרשות לקדם את התוכנית להקמת שני מתחמי דיפו של הרכבת, במקום אלו שבבני ברק ולוד. הדיונים כללו 18 חלופות, רג"מ נחשבה לנחותה ונופתה כבר בשלב המוקדם של התכנון. אולם, נטען בתביעה, רמ"י דחפה את חלופת רג"מ בשל אינטרס כלכלי צר שלה ושכנעה את הרכבת לתמוך בה. כדי להימנע מתשלום התמורה לבנקים, הן סימנו את השטח כמיועד להפקעה ורמ"י נמנעה מלתבוע את הפיצוי המגיע לה בשל הפקעה זו. כך נלקחו 200 מתוךך 540 הדונמים שכאמור אמורים היו להוות מקור לתשלום לבנקים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד איל רוזובסקי, אלון יואלי, רועי דלה וגלעד ליאונרד, וטרם הוגשו כתבי הגנה.