זה התחיל כמו עוד ערב שגרתי של קיץ בחיפה - עיר עמוסת רחובות ותלולים. בעיר התקיימו באותו ערב, 9 ביולי 2025, לא פחות מחמישה אירועי שמחה במגזר החרדי, ומאות משתתפים חיפשו דרך לחזור הביתה לבני ברק ולערים נוספות. רוב האירועים במגזר זה מסתיימים בסביבות חצות ואף מאוחר יותר, אולם שעת סיום השירות בקו 970 מוקדמת מדי, והאוטובוס האחרון יוצא כבר ב־22:30. הנוסעים, שלא רצו להיתקע בעיר ללא תחבורה, מיהרו לצאת ולעלות לאוטובוס האחרון. איש מהם לא שיער שבתוך פחות משעה, יהפוך האוטובוס הלילי ללולאת חנק. במהלך העלאת נוסעים בשכונת גאולה, הבחין הנהג כי לא הקפיד לספור והעלה נוסעים מעבר למותר, בהם גם תינוקות על ברכי אימותיהם. במקום לנסות לנהל את הסיטואציה, לבקש מנוסעים עודפים לרדת או לפנות לסדרן, הנהג פשוט דומם את המנוע, כיבה את האורות והמזגן, ירד ללא מתן הסברים מהאוטובוס לעשן במרחק כמה בניינים מהאוטובוס והותיר את הנוסעים באפלה מוחלטת, ברחוב צר ותלול, מיוער למחצה, בחום אימים של לילות יולי. לאורך כל הזמן הזה, הנהג סירב להתקשר עם הנוסעים. כל מי שניסה לשוחח איתו נענה בתשובות לקוניות או בהתעלמות. הנוסעים נותרו בחוסר ודאות מוחלט, לא יודעים האם הנהג מתכוון לשוב והאם הנסיעה תימשך בכלל. "היינו כלואים בחושך כמעט מוחלט כשרק מעט פנסי הרחוב מכניסים מעט אור פנימה, לא יכולנו לנשום, פחדנו להתעלף שם, ממש נחנקנו", סיפרה אחת הנוסעות ל-News1. באותו רגע, הפך האוטובוס לכלוב ברזל לוהט. בלי מזגן, בלי אור, ובלי מושג מתי - והאם בכלל - ימשיכו בנסיעה. הילדים החלו לבכות, התינוקות צרחו. אימהות הפשיטו אותם מבגדיהם הרטובים מזיעה, בתקווה לנחמה. הרחוב הצר, ללא מדרכות או ספסלים, מנע מהנוסעים לרדת ולהמתין בחוץ. מי שירד - חשש שהנהג ישוב בפתאומיות וייסע - בלעדיהם. כך נותרו כלואים, מתנדנדים בין ייאוש לתקווה.