נוסעי התחבורה הציבורית מקבלים דחייה נוספת בהתייקרות מחירי הנסיעה, אך לא הקלה אמיתית. על פי טיוטת צו שמקדמים משרד התחבורה ומשרד האוצר, עדכון התעריפים שהיה אמור להיכנס לתוקף בינואר 2026 נדחה ל־25 באפריל 2026, ובאותו מועד צפויה עלייה מצטברת בשיעור של כ־4%. העדכון יתבסס על מדדי יוני 2024-יוני 2025, בצירוף תוספת קבועה שנדחתה בעבר. בפועל, מדובר בריכוז של התייקרויות שנדחו - ולא בביטולן. שקיפות חלקית בלבד לצד הדחייה, נותרות שאלות כבדות משקל ללא מענה. בלשכות שרת התחבורה מירי רגב ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' מסרבים בתוקף לגלות מהו המקור התקציבי שבאמצעותו סופגת המדינה את דחיית ההתייקרות, ופניות News1 בנושא נותרו ללא מענה. גם בטיוטת הצו אין פירוט על העלות התקציבית או על אופן מימונה. בנוסף, החלטת ועדת המחירים - תנאי נדרש לקידום הצו - לא פורסמה לציבור. לנוסעים אין דרך לדעת אילו חלופות נבחנו, מה היה היקף ההתייקרות שנדחה, ומהם השיקולים הכלכליים שעמדו בבסיס ההחלטה. הטייס האוטומטי ממשיך לפעול הדחייה הנוכחית מדגישה בעיה רחבה יותר: מנגנון "הטייס האוטומטי" לעדכון תעריפי התחבורה הציבורית נותר בעינו. מדובר במנגנון הקבוע בצו הפיקוח, המאפשר עדכון תעריפים תקופתי ללא צורך באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, איים בעבר לקדם חקיקה שתבלום את המנגנון ותכפיף כל עדכון תעריפים לאישור הוועדה. בפועל, האיום לא מומש, והעדכונים ממשיכים להתגלגל מכוח הוראות שעה וצווים - הרחק מדיון פרלמנטרי פתוח. מי משלם את המחיר במשרד התחבורה מדגישים כי המפעילים אינם נפגעים, שכן הפדיון מהנוסעים מועבר למדינה. אלא שהמשמעות עבור הציבור ברורה: נוסעי התחבורה הציבורית הם אלה שייפגשו בעלייה - גם אם באיחור - בעוד מנגנון קבלת ההחלטות נותר אטום וללא בלמים אפקטיביים. דחייה עם הקשר פוליטי העיתוי אינו נעלם מעיני גורמים בענף. דחיית התייקרות רוחבית לתקופה מאוחרת יותר, תוך הימנעות מחשיפת עלותה והותרת המנגנון האוטומטי על כנו, משתלבת היטב באווירה ציבורית רגישה של בחירות. הציבור מקבל שקט זמני שמרמז על כלכלת בחירות, וההתייקרות - כמו נושאים אחרים - נדחית אל מעבר לאופק הקרוב. מה צפוי לנוסעים אם לא יחול שינוי נוסף, ההתייקרות תיכנס לתוקף באפריל 2026 במלואה. עד אז, נוסעי התחבורה הציבורית נהנים מדחייה בלבד - לא מהקלה, ולא משקיפות.