לשיטה נוספו שלושה תבחינים חדשים, שמכוונים לנקודות תורפה מוכרות בשטח:

• יציאה והגעה - מדד הבוחן את שיעור הדיווח על יציאה מתחנת המוצא והגעה לתחנת הסיום מתוך כלל הנסיעות בתקופת המדידה. המדידה כוללת את כלל הנסיעות, ללא ניכוי נסיעות שאושרו ביומן אירועים. נקבעו רפי ניקוד ברורים, כאשר שיפור לקראת הרף העליון מגדיל באופן חד את הציון.

• 90% מעבר בתחנות - מדד שבוחן את שיעור מעבר האוטובוס בתחנות לאורך המסלול. נקבע מרווח של 10%, ולכן הרף העליון עומד על 90%. המדידה נעשית על בסיס ממוצע חודשי ולאחר מכן ממוצע לחצי שנה, עם מדרגות ניקוד ברורות.

• בקרה גלויה בתחנות מוצא - צוותי בקרה מגיעים פיזית לתחנות מוצא נבחרות ובוחנים בשטח נגישות, ניקיון, תחזוקה וחוויית נסיעה. הבקרה מתבצעת בתחנות שבהן פועלים לפחות שני קווים שונים בכל שעה ויש פעילות רציפה של קווים במשך חמש שעות לפחות. במסגרת הבקרה נבחנת גם התנהלות הנהג, לרבות איסור עישון ואכילה בזמן נהיגה, שימוש בטלפון, נהיגה בטוחה ועמידה בכללי השירות.

מה באמת נבדק אצל הנהג בתבחין חוויית הנסיעה מפורטים ממצאים פרטניים: עישון או אכילה במהלך הנסיעה, שימוש בטלפון ללא דיבורית, נהיגה לא זהירה, כניסה לצומת באור אדום, דילוג על תחנות, שינוי מסלול, אי-כניסה למפרץ תחנה, אי-עצירה לנוסעים שהמתינו, או עצירה והעלאה והורדה שלא בתחנה מוסדרת.

גם מדדי ניקיון ותחזוקה מפורטים ואינם כלליים. בין הליקויים הנבדקים: לכלוך פנימי וחיצוני, גרפיטי, שאריות דבק, מדבקות פרסומת בניגוד להסכם, דלתות תקולות, ריפוד קרוע, חוטי חשמל חשופים, נזילת מים, מזגן שאינו פועל, מכונת תיקוף או כרטוס שאינה תקינה, חסר לחצן עצור, שקע טעינה שבור או חסר, ואף היעדר ציוד בטיחות בסיסי. לא רק הנהיגה: מדד ה“קושי” נכנס לתמונה החידוש המרכזי והמורכב ביותר בשיטה הוא שקלול “מורכבות הפעלת האשכול”. במשרד התחבורה מכירים בכך שהפעלת קווים בלב מטרופולין צפופה (לדוגמה גוש-דן) אינה דומה להפעלה באזורים אחרים. לכן כל אשכול מדורג לפי חמישה פרמטרים, במשקלים קבועים:

• מהירות מסחרית ממוצעת - 30%

• תדירות הנסיעות - 25%

• מספר נסיעות חציוני - 20%

• פער בין ימי חול לסופי-שבוע - 15%

• מספר נוסעים לנסיעה - 10%

לאחר חישוב ציון הקושי, האשכול מנורמל ביחס לאשכול הקשה ביותר ומסווג לאחת מארבע דרגות. לכל דרגה מוצמד פקטור קבוע לציון הסופי: דרגה 4 מעניקה תוספת של 13 נקודות, דרגה 3 - 7 נקודות, דרגה 2 - 3 נקודות, ודרגה 1 ללא תוספת. ציון שחורג מעל 100 מעוגל חזרה ל־100. ברמת המפעיל מחושב פקטור כולל כממוצע משוקלל של פקטורי האשכולות שבאחריותו. איך בנוי הציון: מה באמת “שווה נקודות” הציון הסופי מורכב ממספר אשכולות מדידה:

• חריגות לוחות זמנים: הקדמות, איחורים ואי־ביצועים

• ביצוע הנסיעה: יציאה, הגעה ומעבר בתחנות

• כלי התחבורה: ניקיון ותחזוקה

• חוויית נסיעה: נסיעה ועצירה

• תשתיות ושירות לציבור: מידע בתחנה, אמצעי תשלום, שירותי מודיעין, פניות הציבור ואבדות ומציאות

• סקר שביעות רצון נוסעים

• תוספת מורכבות ההפעלה לפי דרגת הקושי

במסגרת העידכון בוצע גם שינוי סיווג נקודתי: הממצא “הנהג עצר רחוק מהמדרכה” הועבר מסיווג של עצירה לסיווג של נסיעה, בהתאם למהות ההתנהלות. מה המשמעות לנוסעים השיטה החדשה, שעליה הוראה מנהל הרשות עידן מועלם, מציבה רף ברור: אי־אפשר עוד “להיראות טוב” בדוחות בלי ביצוע בפועל. מדדי היציאה, ההגעה והמעבר בתחנות מכוונים ישירות לנקודות שמטרידות נוסעים ביומיום, ואילו הבקרה הגלויה נוגעת במה שנראה לעין: ניקיון, תחזוקה והתנהלות הנהג. במקביל, הכנסת מורכבות ההפעלה נועדה לצמצם טענות על מדידה לא הוגנת בין אזורים שונים, תוך שמירה על תחרות על איכות השירות. לפי הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, גבולות המדדים ודרגות הקושי צפויים להתעדכן מעת לעת, והרשות שומרת לעצמה סמכות להחריג אירועים חריגים במידת הצורך.