משמרת ארוכה – שעה שלמה כאשר הנהיגה מתארכת מעבר ל־9 שעות ביום, הדרישה מחמירה: הנהג יחויב בהפסקה של 60 דקות רצופות לפחות. ההפסקה תינתן לאחר 6 שעות נהיגה רצופות, ובכל מקרה לא יאוחר מתום 8 שעות וחצי נהיגה רצופות. גם כאן קיימת אפשרות לפיצול – לשתי הפסקות של 30 דקות או לשלוש הפסקות, שלפחות אחת מהן בת 30 דקות – אך כולן חייבות להתבצע בתוך חלון הזמנים שנקבע. המשמעות היא שלא ניתן "לדחות" את המנוחה לשלב מאוחר יותר במשמרת. ההיבט הבטיחותי – בלב ההנחיה מאחורי ההידוק הניהולי עומדת תפיסה בטיחותית ברורה. נהג עייף באוטובוס או ברכב הסעות נושא באחריות לעשרות נוסעים ולעיתים גם להולכי רגל ומשתמשי דרך אחרים. עייפות מצטברת פוגעת בזמן התגובה, בריכוז ובשיפוט. ברשות מדגישים כי זמני ההפסקה שנקבעו הם מינימום בלבד, ועל המפעילים האחריות לוודא כי הנהגים מקבלים מנוחה מספקת המאפשרת נהיגה בטוחה וסדורה, גם אם מדובר בהפסקות ארוכות יותר מהנדרש בתקנה. אחריות המפעילים – והטכוגרף הדיגיטלי ההנחיות מטילות אחריות ברורה על המפעילים: לעדכן נהלי עבודה, מערכי סידור ובקרה, ולהנחות את הנהגים והגורמים התפעוליים הרלוונטיים בהתאם. בעידן הטכוגרף הדיגיטלי, כל חריגה מזמני הנהיגה והמנוחה מתועדת, והיכולת "למתוח משמרות" צפויה להצטמצם משמעותית. ברשות הארצית לתחבורה ציבורית מבהירים כי מדובר בפרשנות מנהלית המחייבת את המפעילים מול הרשות, אך אין בה כדי לחייב את בתי המשפט או את משטרת ישראל. עם זאת, המסר לענף חד: לוחות זמנים לא יכולים לבוא על חשבון מנוחה בסיסית. ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית בהסתדרות הלאומית, בירך את מנהל הרשות עידן מועלם על "עמידתו על כך שהכל יהיה ברור ואחיד" וציין כי ההנחיה "שמה אותנו במקום טוב יותר". עם זאת, הבהיר גנון: "עדין יש דברים שהיינו רוצים לשנות, ואנחנו ממשיכים להאבק למען הסדר והבטיחות בתחבורה הציבורית". ארגון כוח לעובדים הודיע כי הוא מתנגד לפרשנות החדשה. לטענת הארגון, במקום לעדכן את התקנה כך שתיתן עדיפות לביטחון הנהגים והנוסעים, בחר המשרד להציג פרשנות שלדבריו מגבילה בפועל את היקף ההפסקות. בארגון טוענים כי עד כה נהגו חברות רבות לאפשר הפסקה רציפה של חצי שעה, ואילו הפרשנות החדשה עלולה לאפשר קיצור ופיצול של ההפסקות ולפגוע בתנאי העבודה ובבטיחות הציבור. הארגון הודיע כי יפעל לשינוי ההחלטה. ההנחיות אינן משנות את לשון התקנה, אך מצמצמות את מרחב הפרשנות. עבור הנהגים – מדובר בחיזוק הזכות למנוחה סדורה. עבור המפעילים – בהידוק בקרה תפעולית. ועבור הציבור – ניסיון לצמצם סיכון שקט אך משמעותי: נהג עייף על ההגה.